העיתונאי קובי אריאלי תוקף את מחאת האוהלים בתל אביב בשבועות האחרונים. אריאלי מסביר בשמונה עשרה נקודות את התנגדותו למחאה, "אין סיבה דרמטית למחאה חברתית".
1. אין מחאה חברתית. פעילות האוהלים החביבה נקודתית ומינורית לחלוטין. המחאה היא מחאת וויינט. היא מתקיימת בידיעות, בוויינט ובחדשות ערוץ 2. שלושה כלי תקשורת טוטאליטריים שללא כל בושה מארחים אותה ומעניקים לה חיים מיום ליום ומשבוע לשבוע. הוצא את התקשורת מהמחאה – ואין מחאה.
2. מדוע, איפוא, קיימת תחושה כי מחאה אדירה והיסטורית שוטפת את הארץ כולה ומוסדי ארץ נעים ונדים? מפני שכך כתוב בוויינט. בוקר בוקר. שעה שעה. דרכה של תעמולה לעבוד והיא אכן עובדת. במעגל ראשון – על התל אביבים, בני השבט הלבן שמצאו להם עניין לענות בו ובמעגל שני, על אלפי אנשים בארץ שממש לא מתנגדים להרוויח יותר כל חודש ולשלם פחות מיסים. אם לא יועיל, הם אומרים, לא יזיק.
3. כיון שכך, חל איסור מוחלט לעסוק בסעיפים המקצועיים המרכיבים את ה"מחאה" הזו ומה שצריך זה אך ורק להתעמק בסיפור המסגרת המזעזע – איך קרה שהתקשורת כולה התגייסה למסיבת השבט שלה, והצליחה לטלטל מדינה שלמה סביב לא כלום. הבעיה היא שאין לי את הפריוילגיה הזו, מאחר וקהל עצום, גם כזה שלא תומך במחאה, עוסק באובססיביות בנושאים אלה. על כן אין מנוס מלרדת לכמה פרטים.
4. המצב. אין סיבה דרמטית למחאה חברתית. איני מבין בכלכלה (גם המפגינים לא), אבל נראה לי שהמצב אינו רע מאי פעם, הכלכלה יציבה למרות הזעזועים בעולם ומתקיים בישראל שוק חופשי אמיתי הבנוי, בפשטות, על היצע וביקוש. נקודת הזמן הזו היא נקודת שפל במפגש שבין גובה ההשתכרות ליוקר המחיה ועל כן המצב קצת לחוץ. זה יעבור מעצמו ושום לחץ לא יעזור.
5. ביבי. הממשלה הנוכחית, נמענת הזעם העיקרית, אינה אשמה במאום. היא יציבה, איתנה ויש לה סדר יום כלכלי מדוקדק. לא חייבים להסכים עם התפיסות שלה, אבל צריך להתגאות על כך שזו אחת הממשלות הבודדות שיש להן תפיסה כלכלית מסודרת. גם אם יש איזושהי אמת בביקורת – היעד איננו הממשלה הזו אלא הממשלות לדורותיהן. אז למה שרו השוטים "לביבי שלי שלוש דירות שלוש דירות לביבי שלי, לולא היו לו שלוש דירות אז היתה לי דירה משלי"? מפני שהם שוטים. ומאיר שלו וגרוסמן עמדו בצד, הביטו והאזינו ולא אמרו מילה.
6. דיור בר השגה. איני מבין בכלכלה (גם המפגינים לא), אבל נראה לי ששוק הדיור הוא השוק הכי שקוף וצפוי בעולם. היצע מול ביקוש. הדירות במרכזי הערים הגדולות יקרות כי יש להן ביקוש גדול. על כן מי שאין ידו משגת לקנות או לשכור דירה במרכזי הערים הגדולות, שיקנה או ישכור דירה בפאתי הערים הגדולות או במרכזי הערים הקטנות. מה בדיוק לא ברור כאן?
7. יוקר המחיה. יוקר המחיה הוא עניין שאינני מבין בו (גם המפגינים לא), אך גם אני חש לעיתים שהמחירים גבוהים מידי, במיוחד בשוק המזון. למרות זאת אנחנו מצליחים, כמו רוב המפגינים, לחיות ואף לאכול היטב. אגב, המאבק ביוקר המחיה צריך להיות ממוקד ומופנה נגד הגורמים העיקריים ליוקר הזה – אלה שמרוויחים ממנו לכיסם. הממשלה גובה מיסים עקיפים כדי לקיים את המדינה, על כן קשה לבוא רק אליה בתלונות. אם אנו שמים לב שלא מתקיימת תחרות הוגנת והמחירים גבוהים – אפשר לעשות משהו ישיר ואפקטיבי. למשל? חרם קוטג'. אבל מי זוכר היום שהיה בכלל דבר כזה. היום מדובר על "צדק חברתי". דפני אמרה להרים ידיים.
8. הטפילים. נמענים נוספים של ה"מחאה" הם הציבורים הטפיליים שאינם תורמים ושמעמד הביניים צריך לשאת על גבו. אבקש לדון בהם בקצרה: מדובר, אם אני מבין נכון, על ארבעה כאלה: חרדים, ערבים, מתנחלים ועניים. ובכן כך: על שניים מהם לא תשמעו לעולם. על עניים – כי לא יפה לתקוף עניים ועל ערבים – כי זה נוגד עקרון אחר מעקרונות השבט, והוא שהשבט אמור לאהוב ערבים (במקורו, השבט הלבן הוא "שמאלני"). על כן, כל שתשמעו אלה טענות על מתנחלים וחרדים.
9. המתנחלים. טענת "הכל בגלל המתנחלים" פסולה מעיקרה מאחר והיא טענה פוליטית. איש אינו מטיל ספק באיכותו ובתרומתו של השבט הכתום, מבחינתי בכיר שבטי מדינת ישראל. השאלה היא רק לגבי העלות המושתת על המדינה בגין מיגון והגנת יו"ש. זוהי טענה פוליטית, שאמורה להיות מוכרעת בקלפי. הפתעה: היא הוכרעה בקלפי. נקסט.
10. החרדים. טענת "הכל בגלל החרדים" היא אכן טענה ותיקה וידועה, אלא שהיא סובלת משתי בעיות: א. החרדים הנתמכים הם גם עניים! טוב, אבל הם עניים מבחירה, יאמרו המתנגדים, מה שהופך את הויכוח שוב לפוליטי; ב. הביקורת כלפי החרדים ותקציביהם נגועה בהרבה חוסר מידתיות ובהרבה שנאת אחר יוקדת ומפעפעת. ככזו, לא רק שלא אתמוך בה אלא אאבק נגדה בכל תוקף ואף אוסיף את השורה: הכה בחרדים והצל את ישראל.
11. עוד על החרדים. טענה נוספת נגד החרדים נוגעת לשירותם של תלמידי הישיבות בצה"ל. על טענה זו אין לי תשובה. כל שניתן לומר הוא שניכר שינוי מגמה בנושא ואני בטוח במאה אחוז שבעתיד מצב זה ישתנה. ועוד עניין קטן: אחוז גדול מההיפסטרים שחוגגים בחוצות תל אביב משתמט מגיוס.
12. הטייקונים. מה בדיוק חטאם של העשירים? זה שהם עשירים. היש ראיות כלשהן להתנהגות לא ראויה מצד דנקנר, תשובה, שטיינמץ ולבייב? לא ולא. הם פשוט מאוד עשירים. האם אפשר לקחת מהם כסף ולתת למעמד הביניים? ממש אין צורך. מעמד הביניים חי וקיים. האם אפשר לקחת מהם כסף ולתת לעניים? בוודאי שאפשר. יוסף סטאלין ולזר קגנוביץ' ישמחו ללמד אותנו איך עושים את זה
13. ובינתיים, רוח בלהות שוטפת את ארץ וויינט, רוח הבלהות של שקר המחאה. בכל יום היא סוחפת אל תוכה עוד קורבנות ועוד תופסי טרמפ. אני סולח סליחה גמורה לאנשים הפוליטיים או המעוניינים להיכנס לפוליטיקה שרוצים להיבנות על גבה פוליטית. זהו תפקידם כפוליטיקאים. לשקר, להעמיד פנים, לתפוס טרמפ. אני יכול להבין אומללים כמו עופר עיני שעלו לרכבת רק בתחנת אמצע הדרך וצריכים להשלים פער דמגוגי, על כן הם נוקטים בפאתוס מוגזם ופאתטי. פחות אני סולח לנפתלי בנט הנלעג ולהרב בני לאו התם שלא עמדו בפיתוי והלכו בשטותם אחרי הזרם. נו. קריאת מפה מעולם לא היתה אומנותו של הימין.
14. אני מתבייש במקום הנורא שהתקשורת הגיעה אליו בימים אלה. לא שציפיתי ממנה למשהו אחר. אני בז לה כבר שנים מפני שאני מכיר אותה היטב כבר שנים. ואל תטעו: היא פועלת כך בימים אלה לא מפני שהיא שמאלנית ולא מפני שהיא שונאת את ביבי ולא מפני שהיא סוציאליסטית. היא כלום. היא פשוט כלום. היא מגוייסת למחאה מפני שהחבר'ה שעובדים בה הם החבר'ה של המחאה התל אביבית. זה הכל. הכי טריוויאלי בעולם. פשוט מסיבה של החברה. זה הכל.
15. ואני גאה בחברים הטובים שלי, בלי שמות, שרובם ככולם אנשי תקשורת ובכולם אני מוצא שותפים נאמנים לבחילה ולקבס ולתסכול ולתחושת חוסר האונים. אל תטעו. לא כולם מטומטמים. בסופו של דבר, השווים באמת נותרים מחוץ לכל החרטא הזו. האמינו לי.
16. ומילה אחת טובה על המחאה, בשביל האיזון – היא לא אלימה. ממש ממש לא אלימה. אין בה גרם אחד של אלימות. אז או שזה מאפיין מרכזי בלא-כלומיות שלה, או שאכן ראוי לציין זאת לשבחם של מארגניה. או גם וגם. בכל אופן. כל הכבוד.
17. גם אם כל מה שכתוב לעיל לא נכון, והמצב ממש נורא – זו עדיין מחאה שתכליתה חיים טובים ונוחים יותר. אז איפה כאן הקדושה, לעזאזל? איפה כאן הערכים? איפה חברת המופת? כולה שאיפה לחיים נוחים יותר חומרית. האם אנחנו גאים במהפיכה כזו, גם אם היא קיימת?
18. על כן אני מתנגד למחאה ובז לה בוז עמוק.