העיתונאי קלמן ליבסקינד מהעיתון מעריב מציע בטורו השבוע פתרונות משלו לצמצם את יוקר המחייה בישראל ולסייע למפגיני רוטשילד באיכות החיים.
"מכיוון שפערי השכר במקצוע שלנו - בין טאלנטים שמביאים הביתה 50-80 אלף שקל לבין העורכים בדסק, התחקירניות והמפיקים שמקבלים עשירית מזה - הוא מהגבוהים במשק, אולי זה המקום למעט דוגמא אישית. לפיכך, אני מציע כאן שנצהיר על "חוק הצדק החברתי מס' 1": משכורתו של הטאלנט הכי גדול בגוף תקשורתי לא תעלה על פי שש ממשכורתו של התחקירן, המפיק או המגיה. כי אין קפיטליזם חזירי גדול יותר מלקבל את התלוש של יונית לוי, כזה ששווה למה שמקבלים עשרה או 15 תחקירנים גם יחד, ולהטיף למהפכה חברתית. אם יש צדק חברתי, שיופע אצלנו תחילה", כותב ליבסקינד.
רעיון נוסף שמציע ליבסקינד היא דוגמא אישית מצד מי ששר על במת המפגינים. לדבריו, המהלך חייב "להמשיך הלאה גם אל לוחמים חברתיים כמו שלמה ארצי. כי מי שעומד על הבמה בהפגנה נגד יוקר המחיה, בעוד הוא עצמו לוקח 500 או 600 שקל לזוג עבור הופעה, הוא קפיטליסט חזירי לא פחות מאלה שהמחאה מופנית נגדם. כי שלמה ארצי הוא בעצם סוג של קוטג'. שהרי מדובר בשני מוצרים שאנחנו רוצים מאד לצרוך, אבל יכולים להסתדר מצוין גם בלעדיהם. ואם לארצי מותר לקחת כמה שהוא רוצה על הו
שלמה ארצי, שמוטרד מיוקר המחיה, הוא בעצמו חלק מיוקר המחיה שלנו. אז קצת צניעות, שלמה. הואל נא, אם לא אכפת לך להרוויח קצת פחות, להוריד את המחירים להופעות שלך ב- 70 אחוז, כך שכל שכיר שפוי יוכל לצרוך אותן
פעה, רק משום שהוא מעריך שיהיה מי שישלם, אז למה למנכ"ל תנובה אסור? רק בגלל שהוא לא יכול להשתולל על הבמה עם גיטרה? ואם תרבות היא חלק חשוב בסל הצריכה שלנו, אז שלמה ארצי, שמוטרד מיוקר המחיה, הוא בעצמו חלק מיוקר המחיה שלנו. אז קצת צניעות, שלמה. הואל נא, אם לא אכפת לך להרוויח קצת פחות, להוריד את המחירים להופעות שלך ב- 70 אחוז, כך שכל שכיר שפוי יוכל לצרוך אותן. אחר כך תטיף לאחרים. ובינתיים, עד שזה יקרה, הייתי מציע לדפני ליף להקים אוהל מול ביתו של הזמר ולהודיע לו שעד שלא יחדל לעשוק אותנו אנחנו נחרים אותו. הלאה הקפיטליזם החזירי. יאללה, צדק חברתי".
בטורו השבועי תוקף ליבסקינד גם את הרב בני לאו שהתייצב לצד המוחים, "המפגש בין הרב בני לאו למארגני המחאה, שהזמינו אותו לנאום, היה עיסקה דו צדדית. הוא קיבל כמה רגעים מול ההמונים. הם קיבלו בזול מנהיג דתי לאומי, שימשוך עבורם את הציבור שלו אל המלכודת. כמה כואב היה לראות שם דווקא את האיש המוערך הזה. קולות המחאה חובטים מדי יום באחיו המתנחלים והוא, משגיח הכשרות שאותו חיפשו המארגנים במשך שלושה שבועות, מתנדב לקבוע מזוזה על האוהל שלהם ולברך בשם ובמלכות".
"לפני שש שנים, ערב ההתנתקות, נדרש הרב בני לאו להתייחס לפעילות מחאה אחרת. אז היו אלה הכתומים. גם שם הייתה לו עמדה. אז הוא דווקא התנגד למחאה. ראיון שנערך עימו ב'הארץ' נפתח אז בציטוט של מודעה שקראה לצעירי בני עקיבא להזדהות עם גוש קטיף ב"מחאה חוקית לחלוטין". "ישנים ברחובות מדינת ישראל. היום ומחר שינה במדרחוב בירושלים, יהיו שם כמה שיותר אנשים עם שקי שינה, שמיכות ושלטים", נכתב במודעה. הרב לאו רשף אש וגופרית על הצעירים הדתיים. "אוסף נערים ונערות מוסתים על ידי קומץ שחצנים, שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית...חוסר האמון שמתעצם בין הנוער למוסדות המדינה עתיד להתפתח לניכור מערכתי...אסור שילדים ישתתפו בפעולות מחאה אפילו לגיטימיות".