היו קשובים לילדים.
היו קשובים לילדים.צילום: פלאש 90

כהורים אנו מותירים את ילדנו תחת פיקוח והשגחה של מערכת החינוך, הגנים הציבוריים או הפרטיים. לצערנו, אנו נתקלים לאחרונה בסיפורים ומקרים של ילדים אשר ניזוקו בדרך כזו או אחרת במהלך שהותם בגן.

נשאלת השאלה, האם ניתן לצפות מגננת והצוות החינוכי המופקד על שמירת ילדנו לאותו סטנדרט התנהגות אשר אנו מצפים מרופאינו ומהגופים הרפואיים אשר אמונים על שמירת בריאותנו ?

דעתנו, היא כי כמי שמופקד על חינוך ושמירה על בריאות ילדנו יש וצריך לצפות ממנו לסטנדרט התנהגות הגבוה בדרגתו, משאר אנשי המקצוע.

בכתבה הבאה, נסקור על קצה המזלג, בעזרת פסק דין שניתן לאחרונה, את הדמיון בין שני נושאים משפטיים אלו.

הכללים המוחלים במסגרת דיונים בתביעות רשלנות רפואית שנסיבותיהן ארעו במוסדות הרפואיים הינם דומים לכללים המויישמים במסגרת תביעות שעוסקות ברשלנות בגן ילדים, זאת משום ששתי התביעות האמורות נשענות על אותו הסדר ואותן הוראות המעוגנות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968.

באחד המקרים לבית המשפט השלום בהרצליה הגיעה תביעת רשלנות בגן ילדים, אשר הוגשה על ידי הקטין אביעד אוחיון (ביוני 2010, המועד בו ניתן פסק הדין, היה הקטין כבן שש). מפסק דין דנן ניתן ללמוד כי ההבדל העיקרי בין שתי התביעות, תביעת רשלנות רפואית ותביעת רשלנות בגן ילדים, המפורטות לעיל, הינו כי אירוע שמתרחש בגן הילדים אינו מתועד ברישום רפואי כלשהו, זאת לעומת האירועים שמתרחשים במוסד רפואי, אשר נרשמים ברשומות הרפואיות בהתאם להוראות חוק זכויות החולה.

במקרה דנן לא היו ידועות העובדות אשר הובילו לנזקיו של הפעוט. כל שנטען בכתב התביעה היה כי בעקבות אירוע שפרטיו אינם ידועים, נחבל התובע באופן קשה, הובהל לבית החולים ושם נערך לו ניתוח באיזור הירך. הטענה העיקרית עליה מתבססים התובעים (הקטין והוריו) הינה כי יש להחיל בעניינם את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, אשר מעגן את ככל "הדבר מעיד על עצמו". ודוק, גם בתביעות רשלנות רפואית שמוגשות כנגד רופא ו/או מוסד רפואי נוהגים התובעים להשתמש בכלי זה, אשר הוכחת שלושת תנאיו מעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים, היינו הם אלה שיצטרכו להוכיח ברמה של מאזן ההסתברויות (למעלה מחמישים אחוזים) כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידם.

הנתבעים בתביעה דנן (הבעלים של הגן וחברת הביטוח שלו) טענו כי לא הייתה כל רשלנות באופן שבו השגיחו על הניזוק ובנוסף כי השימוש במתקנים הפזורים בגן והפעלת הגן נעשה בהתאם לסטנדרטים המקובלים, תוך שמירה על ביטחונם של הפעוטים. לדידם, הניזוק נפצע בעקבות היתקלות עם פעוט אחר בגן, שהינה פעולה ספונטית שלא היה ניתן למנוע אותה. טענה עובדתית זו נתמכה בעדות של אחת הגננות ששהו בגן במועד האירוע הנזיקי. לטענת העדה היא ראתה בעיניה את ההתנגשות שבין הילדים ואת נפילתו של הניזוק, אולם לא יכלה לעשות דבר כדי למנוע את האירוע משום שהוא ארע באופן פתאומי ובלתי צפוי.

בית המשפט בוחן את העדויות והראיות שנפרסו בפניו וקובע כי יש לקבל את טענת התובעים בדבר החלת כלל היפוך הנטל, כאמור, משום שנסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהגן לא נקט בזהירות הסבירה הנדרשת ממנו מאשר עם המסקנה שלא הייתה כל רשלנות מצידו. בהמשך לקביעה זו, פוסק שופט בית משפט השלום בהרצליה כי הנתבעות לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולשכנע את בית המשפט כי נקטו בזהירות הסבירה המתבקשת מהם. בית המשפט אף מוצא בקיעים בעדותה של הגננת שהעידה בפניו, זאת משום שעדות זו סטתה מהעדות שמסרה במשטרה, לפיה הניזוק החליק על רצפת הגן לפני ההתקלות עם הפעוט.

לאור כל האמור לעיל בית המשפט מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים את הסך של כשישים אלף שקלים, בגין הכאב וסבל של הניזוק ובגין ההוצאות שהוציאו הוריו והסיוע שהעניקו לו בתקופת גיבוסו.

כפי העולה, קיים דמיון משפטי רב בתביעות המוגשות לערכאות השיפוטיות עקב רשלנות רפואית ובין תביעות המוגשות מכוח עוולת הרשלנות בגין מעשים ו/או מחדלים בגן ילדים.

כהורים מותר לכם, ואתם אף צריכים, לצפות מאלו המופקדים על שמירת בריאות ילדכם לסטנדרט התנהגות, אחריות וזהירות גבוה מן הרגיל. בדיוק כפי שאנו מצפים מהמערכות והגופים הבריאותיים במדינתנו. בכל מקרה של התרחשות נזק לילדכם הקט, אנו ממליצים לכם לפנות לקבלת ייעוץ משפטי של עורך דין לשם בחינת הנושא ושקילת האפשרות לקבלת פיצוי.

אין באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או תחליף לעיון בפסק הדין המלא – ת.א 4806-11-08.

כותב המאמר: רפאל אלמוג, עו"ד