ביום חמישי האחרון, כשעלתה אנסטסיה על קו 392 של אגד בדרכה לאילת, היא לא העלתה בדעתה שתצטרך לעשות שימוש כה נרחב בידע ובניסיון שצברה כמגישת עזרה ראשונה במד"א בשנים האחרונות.
"עליתי על האוטובוס והייתי בדרכי לאילת", מספרת אנסטסיה. "לאחר כחצי שעת נסיעה, סמוך למחסום נטפים, נשמע פיצוץ. לתומנו, חשבנו שמדובר במנורה שהתפוצצה בתוך האוטובוס. תוך שניות התחילו הנוסעים לצעוק באוטובוס: "יורים עלינו, כולם להתכופף" וכל החיילים נפלו על הרצפה כשזכוכיות וחלקי מתכת עפים מכל עבר ופוגעים ללא אבחנה בכל הנוסעים באוטובוס", משחזרת אנסטסיה את רגעי האימה. "חייל אחד שישב מאחוריי הוריד לי את הראש כלפי מטה, ובזכותו הרסיסים עפו מעליי ולא נפגעתי. באינסטינקט צעקתי: "יש פצועים?" והתשובה לא איחרה לבוא".
אנסטסיה היא מתנדבת מד"א אילת, שהתנדבה כחמש שנים כמע"רית (מגישת עזרה ראשונה).
"הנוסעים צעקו לנהג שלא יעצור ושימשיך לנסוע והוא המשיך עד מחסום נטפים. שם הדלתות נפתחו ויחד עם שני חיילים, הורדנו מהאוטובוס פצוע אחד קשה שנפגע בגפיים התחתונות ואיבד דם רב. התחלתי לטפל בו, תוך שכוחות הביטחון וההצלה הגיעו.
כשהאמבולנסים הגיעו, זיהיתי שם חובשים שמוכרים לי מהתחנה באילת", סיפרה אנסטסיה. "המשכתי לעזור לצוותים ועבדנו בשיתוף פעולה מלא. יחד העברנו את הפצוע לאמבולנס והפאראמדיק הנחה אותי לפתוח וריד ולחבוש אותו", משחזרת אנסטסיה.
"אין ספק שהניסיון שלי כמתנדבת נוער במד"א עזר לי להציל חיים. הפעם הזו, היה לי היתרון ללכת ולעזור בהגשת סיוע לנפגעים. היה מדהים שאף אחד לא היסס וכל אחד רצה לסייע ולתרום את חלקו באלתור בחסימת כלי דם, חבישה או הרגעת הנוסעים שלקו בחרדה.
"אני מאחלת לפצועים החלמה מהירה ומקווה שהסיוע שהענקנו להם בשטח אכן עזר להם. אני רוצה לומר למתנדבי הנוער ברחבי הארץ- אתם עושים עבודת קודש. אי אפשר לדעת מתי תזדקקו לידע הזה ומתי תוכלו להציל בעזרתו חיים. אני מאחלת לכם הצלחה רבה בהמשך", מסכמת בגדלוב.