בימים בהם מתארגנת הרכבת האווירית מישראל לאומן שבאוקראינה שוחחנו עם ראש ישיבת ברסלב 'מגיני ארץ', הרב מיכאל גול, על הימים בהם כדי להגיע לקברו של רבי נחמן באומן היה צורך להתחזות בעזרת דרכונים מפוקפקים...
הרב גול לוקח אותנו לשנת תשמ"ו, השנה הראשונה בה יצא לאומן. "רק ביום שישי קיבלתי הודעה שהתארגן עבורי דרכון ואני כלול בטיסה שאמורה לצאת במוצאי שבת", הוא מספר על הימים שבהם "הפכתי לצרפתי לכמה ימים..."
לדרכם יצאו החסידים בדרכונים ישראליים עד לאוסטריה, שם היו אמורים לקבל את הדרכונים. לדאבונו גילה הרב גול שהדרכון שלו, דרכונו של צרפתי כלשהו שקיבל תמורה עבור הדרכון, לא נמצא. כך, כשהוא ללא דרכון ואפילו לא יודע מה שמו החדש, עמד הרב גול עם חבריו בכניסה למלון קטן באוסטריה, ובעוד שמותיהם של החברים מוכרזים לקבלת מפתחות לחדרים בהם ישהו בשעות הקרובות למנוחה קצרה לפני שימשיכו בדרכם למוסקבה לא ידע מתי קוראים בשמו הצרפתי ה"חדש", "כך אנחנו יושבים בלובי של המלון. המדריך שלא מעודכן במה שקורה מכריז את השמות כדי לתת מפחות לחדרים, וכשהוא קרא את השם שלי לא ידעתי שזה אני ולכן המפתח נשאר בכיסו".
כשהוא נטול חדר משלו הסתובב הרב גול בין החדרים כדי למצוא מיטה מיותרת להניח בה את ראשו עד הבוקר, ובחצות יצא להתבודדות בחורשה שאיתר מאחורי המלון. הבעיה התעוררה זמן קצר לאחר מכן כאשר שערי המלון ננעלו כמקובל שם בשעות הלילה המאוחרות והוא נותר בחוץ, ללא דרכון, ללא זהות, ללא מפתח של חדר "מבלי לדעת מילה בצרפתית בקור של כמה מעלות מתחת לאפס".
"טיפסתי על חומת החורשה", הוא סיפר והוסיף לתאר כיצד בדיוק עבר במקום שוטר שבדרך נס לא ראה אותו, "אם היה תופס אותי לא היה לי מה לומר לו...".
בבוקר דווח לרב גול שאותר הדרכון שלו ושמו מעתה הוא 'קמיל'. את שם משפחתו מעדיף הרב גול לשמור בסוד מחשש שגם כעת, שנים רבות אחרי, יבולע לו. לדאבונו הבחין שחתימתו של אותו קמיל, חתימה אותה יצטרך להכיר ולחתום בה מסולסלת וקשה. בנוסף הוא מגלה את פרטיו של אותו קמיל ומסתבר שבעוד הגובה שלו הוא 182 ס"מ הרי הגובה של הרב גול הוא 170 ס"מ ובעוד עיניו של הצרפתי ירוקות, העיניים שלו חומות. מסתבר שלבד מהתמונה שלו שהוכנסה לדרכון כל הפרטים בעייתיים... "הבנתי שהדברים לא פשוטים, אבל הלהט וההשתוקקות והגעגועים לציון של הרבי גברו על כל דבר אחר". על זאת הוא מוסיף ומציין ש"איך שהתפללתי באותם ימים לא התפללתי עוד לא לפני ולא אחרי...".
מאוסטריה יצאה החבורה בטיסה למוסקבה, שם, כך הוא מספר "הרגשתי שהגעתי לשערי הגיהנום. כל פקיד נראה כמו מלאך חבלה... קלצ'ניקובים מכל עבר... ידעתי שהדרכון שלי לא פשוט וצריך להתפלל יותר מהאחרים. לא מיהרתי לדלפק הקבלה. כל בדיקה של כל אחד הייתה כרבע שעה וכך הסתובבתי כשעתיים הלוך וחזור בתפילות ובכיות. הרבה דמעות ירדו שם".
תוך כדי הילוכו לאורך הטרמינל חש הרב גול בשוטר רוסי שמסתכל עליו במיוחד ותחושתו הייתה שהנה הוא נתפס, "הוא רואה יהודי בוכה הולך וחוזר", הוא מספר ומסביר שבחזותם ניכר היה עליהם שהם יהודים שכן השערים היו סגורים אז לישראלים ולא ליהודים, כך שבלבושם נראתה החבורה כחבורת יהודים. לנוכח החשש מאותו שוטר, החליט הרב גול לפנות לעבר הדלפק כדי להראות שבכוונתו לגשת לבדיקה ואולי לנער בכך את השוטר החושד, אולם במחשבה שנייה החליט לחזור בו ולהמשיך בצעדי ההלוך ושוב שלו, מתוך מחשבה ש"איפה הביטחון בה'? חזרתי לעשות עוד שני רונדלים וחשבתי שהם כנגד השנתיים שנותר יוסף הצדיק בבור".
"במהלך אותו ביקור", מעיר הרב גול, "נתפסה קבוצה של חסידים כמסתננת ונשלחה חזרה לאוסטריה. כך גם העומד לפניו בדלפק הקבלה".
כאשר הגיע אל דלפק הקבלה ביודעו שהדרכון שלו אינו תואם כלל וכלל את מראה פניו חש לפתע יד על כתפו. היה זה השוטר שהביט בו קודם. תחושתו הייתה שמן הסתם נתפס, אך השוטר ביקש להפנות אותו לדלפק אחר פנוי.
כשהתבונן פקיד הקבלה בדרכון חשב הרב גול למצמץ בעיניו בכדי להסתיר את ההבדלים בצבע העיניים, אך במחשבה שנייה "אמרתי אחרי התפילות, ריבונו של עולם, או שתעשה אותו עיוור צבעים או שתחליף לי את צבע העיניים לירוק. קירבתי את העיניים אליו. הוא אמר לי לחתום. קשקשתי משהו ועברתי פנימה".
עוד הוסיף הרב גול וסיפר כיצד ברוח דבריו של רבי ננחמן פתחה חבורת החסידים בריקודים כדי להמתיק את הדינים ולהביא לכך שכולם יכנסו. המראה הלא שגרתי גרם לשוטר רוסי להגיע למקום בריצה. לאחר שעמד מבלי להבין את המתרחש הלך לקרוא לשוטר בכיר ממנו, וגם הוא לא הבין את המתרחש וקרא לבכיר ממנו עד שהגיע הבכיר מכולם ולכולם לא היה מענה לחבורה הרוקדת.
"ממוסקבה טסנו לקייב למחרת, וגם שם לא היה פשוט. קור של 15-20 מעלות מתחת לאפס". למחרת קיבלה החבורה הודעה מאכזבת "שיש תרגיל צבאי באומן ולכן אין כניסה". רק לאחר שתדלנות ושלמונים אושרה כניסתה של החבורה לאומן. הדרך נמשכה ארבע שעות לכל כיוון כשהלינה בעיר אסורה ועליהם לשוב לאחר שעתיים בציון הרב.
הדרך נמשכה בשלג כשבאמצע עצרו לטבול בנהר קפוא. "אחרי שאתה יוצא מהנהר אתה לא יכול להזיז יד או רגל. אתה נהיה גוש קרח. הזקן קדימה והפאות נמתחות לצד כמו שני גושי קרח. אחרי הטבילה נסענו שעתיים של נסיעה בחימום מבלי להרגיש את החימום". לאחר כל זאת ההגעה לציון מתוארת בפי הרב גול בהתרגשות עצומה. "לא ניתן לתאר. אלו כיסופים של שנים...".
ולסיום כשאנחנו מבקשים להשוות בין התחושה כיום בעליה הפומבית וההמונית לציון הרב לעומת הימים ההם, אומר הרב גול שמסירות הנפש גוררת אחריה התעוררות גדולה, אם כי גם באחת השנים בה היו עיכובים לא מעטים לחסידים ולמרות זאת לא הייתה התעוררות אלא כשהגיעו למילים "הטלטול הקשה" שבתפילה שקודם אמירת התיקון הכללי, רק אז הייתה ההתעוררות הנפשית.