שר ההסברה והתפוצות, השר יולי אדלשטיין, מתייחס ביומן ערוץ 7 לאירועי מגרון, מכה על חטא ואומר: "נרדמתי בשמירה". עם זאת הוא סבור שיש לפעול כעת כדי לבלום מהלכים דומים של הרס במגרון ובישובים אחרים.
בראיון מתייחס אדלשטיין גם להיערכות ההסברתית והמדינית לקראת ההצבעה הפלשתינית באו"ם וקובע כי אם אכן יבצעו הפלשתינים צעד מרחיק לכת ישראל לא תוכל להבליג ויהיה עליה להגיב בסיפוח שטחים ביו"ש.
באשר להיערכות ההסברתית של ישראל לקראת ההצבעה באו"ם מתכוון השר אדלשטיין לקיים ביקור עם כתבים זרים מחר בבית אריה ומשם להראות להם את חשיבות המקום לביטחונה של ישראל ויכירו את התושבים. "צריך להראות להם את המציאות שלא כולם מכירים, לא תמיד ראו ולא ביקרו במקום. אני מקווה שיבינו את התמונה ומורכבותה, יבינו שאם הפלשתינים חותרים להקמת המדינה שלהם, במירכאות או בלעדיהם, ללא מו"מ הדבר מסוכן לביטחונה של ישראל". כמו כן יקיימו הכתבים היכרות עם תושבי בית אריה וראשי הישוב והמועצה.
אדלשטיין מציין שעבודת ההסברה מתבצעת באופן קבוע, אך סיור הכתבים הזרים מתבצע דווקא כעת משום שהנושא עומד במרכז סדר היום האקטואלי. "לא בכל יום שבא לי לעשות סיור כתבים כולם יתייצבו. עכשיו הנושא אקטואלי".
בדבריו מבהיר השר אדלשטיין שטענת הצורך הביטחוני בהיאחזות בגב ההר אינה הטענה היחידה שאותה הוא מעלה בפני עיתונאים כמו גם בפני מנהיגים מרחבי העולם. אדלשטיין מספר על מפגשים שכאלה בהם הוא לוקח לבן שיחו את הטלפון הסלולארי ושואל אם מקובל עליו שמעתה יהיה המכשיר שלו, של אדלשטיין, ואם לא, אזי הוא נכון למו"מ על עתידו של המכשיר הסלולארי, שכן הוא זקוק לו ורעייתו מבקשת שיהיה זמין. "ברור שמיד יביאו משטרה וגם החסינות הדיפלומטית לא תעזור לי אם גנבתי לך".
"מצגת" זו של גניבת הסלולארי בידי השר אדלשטיין ממחישה לבני שיחו את טענת השייכות הישראלית לשטח, אך עם זאת הוא מזכיר שכאשר גורמים בתוכנו רואים בשטח שטח פלשתיני הרי שגם טענות ביטחון אינן מתקבלות שהרי אין כל סיבה לתת לישראל שטח שאינו שייך לה בגלל חששותיה הביטחוניים.
אדלשטיין מדגיש בדבריו שהטיעונים הללו אינם רק בגדר תרגיל דיפלומטי שיביא למו"מ שווה כוחות בין ישראל לפלשתינים, אלא מדובר במציאות ואמת. "זו המציאות וזו האמת, אבל עם זאת אני מבין שיש מי שחי בסביבה הזו וצריך למצוא מודל לחיים כאן, אבל אני מסביר קודם כל שזה שלי ואחר כך שאין לי כוונה להיעלם מכאן ואחר כך איך אני מתכוון לחיות ביחד". לאמירות אלו מוסיף השר אדלשטיין גם טיעונים מהמשפט הבינלאומי המוכיחים שהשטח אינו שייך בשום פנים לכל מדינה אחרת.
באשר להיערכות המדינית לקראת ההצבעה באו"ם אומר השר אדלשטיין כי נעשתה עבודה ראויה וטובה על ידי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה שנערכו כראוי, אך באשר לתגובה הישראלית אכן קיימת בעיה שהרי תגובה יכולה לבוא רק לאחר צעד כלשהו של הצד השני ולא מעבר לכך.
הוא מזכיר בדבריו כי בעקבות הפעילות הדיפלומטית הישראלית גם מדינות ערביות אומרות לאבו מאזן שישקול שנית את צעדיו ואולי לא נכון לקיים הצבעה באו"ם, ואולי לא בעת הזו. עם זאת הוא קובע כי "אם הם יובילו החלטה קיצונית באו"ם, החלטה בסגנון הכרזה על מדינה בגבולות 67' לא תהיה לנו אפשרות להבליג. נצטרך לצאת ביוזמת סיפוח ואזורי ביטחון. היעדר תגובה ישראלית יעורר תיאבון נוסף אצלם".
לדבריו של השר אדלשטיין הרעיון אינו נאמר רק מפיו אלא הוא מוכר גם לראש הממשלה. הוא אמנם אינו מתחייב שראש הממשלה נתניהו, לו יישאל על ידי מישהו, יקבע שעמדתו כעמדת אדלשטיין, אך בממשלה קיימת הבנה שלא ניתן יהיה לעבור על מהלך פלשתיני חד צדדי ללא תגובה מעין זו.
סוגיה נוספת לה התייחס השר אדלשטיין היא סוגיית ההרס במגרון, וכאן, בניגוד לפוליטיקאים רבים, הוא מפתיע ומאשים את עצמו בין שורת האשמים האחרים. "האירוע רציני מדי מכדי שאפיל את האחריות על מישהו אחר, אגיד זאת כך: קצת נרדמתי בשמירה". הוא מזכיר את הישיבות שקיים עם תושבי מגרון במגרון, בין השאר גם באחד הבתים שנהרסו. "לא היה גורם שלא שוחחתי איתו והצגתי בפניו את התמונה המורכבת והסברתי למה זה יהיה חמור מאוד אם לא נפעל, ולצערי בנסיבות העניין כשהייתי בשליחות מדינית של כמה ימים קרה מה שקרה. אני מכה על חטא", הוא אומר ומגדיר את ההרס כ"מהלך חסר כל היגיון".
עם זאת הוא מדגיש שכעת אין להסתפק בהכאה על חטא ויש לפעול ולוודא שמהלכי ההרס לא יימשכו לא במגרון ולא במקומות אחרים. "מה שקרה היה דבר פשוט... מיותר לגמרי", הוא אומר כשהוא מחפש מילים דיפלומטיות לתיאור תחושתו לנוכח סבלן של המשפחות שהושלכו מביתן באישון לילה וביתן נהרס.
באשר לאחראי בצמרת למעשה הוא אומר כי "אין ספק שהלהט של ברק וגורמים בפרקליטות להרוס ולהוכיח שהם השולטים תרמו למעשה". עם זאת באשר לאחריותו של ראש הממשלה מעדיף אדלשטיין לקחת את האחריות על כתפו ולקבוע שאם היה משכנע את ראש הממשלה בצדקת תפיסתו בסוגיית מגרון הרי שהמהלך לא היה יוצא לפועל.