בביוגרפיה על הרבי האחרון של חב"ד משרטטים שני פרופסורים לסוציולוגיה דמות מרתקת. הכותבים אינם חב"דניקים ולכן אינם חשים כל מחויבות לצייר תמונה אופטימלית של האדמו"ר או חסידיו, ובכל זאת האישיות הכריזמטית העולה מבין השורות מרשימה גם את מי שלא פגש את הרבי מעולם.
הספר פותח במציאות העולמית היום, של שלוחי חב"ד שנמצאים בכל מקום, עד כדי כך שהדור הבא, ילדי השלוחים שבגרו והתחתנו, מתקשים למצוא לעצמם מקום שליחות, שאין בו עדיין בית חב"ד.
כדי להבין את הרעיון הטמון מאחורי התנועה העצומה הזאת ואת הכוחות המניעים אותה, יש להכיר את משפחת שניאורסון ואת חייו של רבי מנחם מנדל, שנולד ברוסיה, התחתן בפולין, למד הנדסה ומתמטיקה בפריז והוברח לארה"ב במהלך מלחמת העולם השניה.
הרבי, חתנו של האדמו"ר מחב"ד הקודם, הוביל את החסידות שהיתה קטנה יחסית כשקיבל עליו את עולה (בשנת תשי"א, 1951), להיות חסידות מוכרת, משפיעה ואף מובילה. הוא גרס כי הגאולה תבוא ע"י שיהודים בכל העולם יקורבו לאביהם שבשמים, ולכן יזם את מפעל השלוחים, שהיה מהפכני ושונה מאוד מהגישה החסידית המקובלת של חיים בקהילה מסוגרת. את הכח להשפיע ולא להיות מושפע נטע בחסידיו טרם צאתם בהזכירו להם כי הם מהווים דוגמה ומופת למיהו יהודי. במקביל, נטען בספר, הרבי הושפע מרעיונותיו של קנדי על "חיל השלום" שנשלח לכל העולם כדי להשפיע טוב ללא תמורה.
ניכר כי החוקרים שכתבו את הספר עמלו רבות בכדי להתחקות אחר הפרטים הביוגרפיים (בתקופת טרום-הכתרתו) באופן המדויק ביותר, ואספו כל תיעוד על השכלתו, מגוריו ועוד של הרבי. לגבי תקופות בהן לא נמצא תיעוד לעיסוקיו או מקום מגוריו, מציינים זאת המחברים. ובכל זאת, פה ושם משובצות רמיזות, אמירות והערות לגבי מידת הקפדתו הדתית של הזוג הצעיר בשנים הראשונות שלהם ביחד. רוב הדברים אינם מגובים בעדויות או במסמכים, אלא בהסקת מסקנות שחלקן מתבקשות, אך חלקן יוצרות רושם כי המחברים רצו ליצור מעט דרמה בחייו של הרבי.
עוד בספר: התייחסות חב"ד להקמת המדינה, לניצחון הניסי במלחמת ששת הימים, ההנחיה להשתלבות בחינוך הממלכתי דתי, נפילת ברית המועצות ומלחמת המפרץ, אך בעיקר מודגש בספר ייחודיותו של הרבי היחיד שהוכתר כ"מלך המשיח" ע"י חסידיו.
המחברים טוענים כי הרבי יזם, הוביל ועודד התייחסות זאת כלפיו, אך אינם מגבים את הטענה בראיות מוצקות כפי שעשו בחלקו הראשון של הספר. הם עושים זאת ע"י תיאור אירועים שונים בחצרו של הרבי תוך ליווי בהערות ופרשנות משלהם, וחבל שבשלב זה נוטשת האובייקטיביות את המחקר והופכת לניתוח סובייקטיבי של האירועים.
בהקדמה לספר (שיצא לאור בארה"ב לפני למעלה משנה) מציינים המחברים כגילוי נאות שאחד מהם ייצג (והפסיד) את הצד שנגד הרבי במשפט שנערך לפני שנים רבות בערכאות בארה"ב. כמו כן הם מציינים את התנגדותם של חלק מחסידי חב"ד לספר שהוציאו.
לאחר קריאת הספר, בו מתוארת המחלוקת בין ה'משיחיסטים' לבין אלה שאינם מאמינים שהרבי עדיין חי, יחד עם ניתוח של תופעת השלוחים בעידן שלאחר מותו של הרבי, ניתן להבין את התנגדותם של החסידים לכתיבת הספר. הרושם העולה מקריאתו הוא שחסידי חב"ד הינם אנשים הזויים, מכושפים, שתעו ללכת אחר אדם עם שיגעון גדלות.