ראשית גילוי נאות, כותב שורות אלו היה בעברו עובד קבלן. זכויותיו הופקרו, שכרו הולן בעקביות, כספים שהגיעו לו התקבלו שנים מאוחר יותר וחלקם אבדו לנצח, ועל כן עניינם של עובדים אלו קרוב מאוד לליבו. אין צורך להזדרז ולשלוף את הממחטות ולנגב את הדמעות, מאז אותה תקופה אפלה בחיי חלפו כבר לא מעט שנים, בהן התפתחתי תעסוקתית ומקצועית ואף הצלחתי להתגבר על התחושות הקשות של אותה השנה. לאור כל זאת, לכאורה לא היה צריך להיות שמח ממני למקרא הודעתה של ההסתדרות מהבוקר, לפיה תכריז בשבוע הבא על סכסוך עבודה כללי במשק, זאת בדרישה לפעול לביטולה של ההעסקה באמצעות קבלנים.
אולם, כפי שכבר רמזה הכותרת, אני רחוק מלפרוץ בזעקות שמחה לנוכח המהלך בו נקט עופר עיני, אשר עיתויו נראה תמוה מאוד. כפי שכבר ציינתי, עובדי קבלן היו כאן גם לפני עשר שנים, שמונה שנים וחמש שנים. לא מדובר בתופעה שהחמירה בשנים האחרונות, ומנגד היא גם לא הצטמצמה. מדובר ברעה חולה החופה על כל מגזרי המשק, החל מהמגזר הציבורי המשתמש בשיטה זו על מנת לקנות עבודה זולה במקום העבודה היקרה אותה מספקים לו העובדים הקבועים, עבור בחברות הטכנולוגיה העילית המעדיפות לא "להתלכלך" בהעסקת עובדי ניקיון ותחזוקה, אותם היא בד"כ שוכרת בדיל אחד יחד עם המבנה, וכלה במפעלים וחברות ותיקות אשר עוקפים בדרך זו את העבודה המאורגנת וועד העובדים ונהנים מעובדים אותם ניתן לשכור ולפטר בהינף קולמוס.
אז מה פתאום נזכר עופר עיני בעובדי הקבלן דווקא עכשיו? את התשובה לשאלה הזו נראה שאפשר למצוא בתחנות הרכבת העמוסות בשבוע שעבר. כזכור, ועד העובדים המיליטנטי של רכבת ישראל, יצא לאחרונה במלחמת חורמה נגד כוונת ההנהלה לקנות יחד עם הקרונות החדשים שהוזמנו מחברת "בומברדיה" הקנדית גם מה שמכונה בעגה המקצועית "חבילת אחזקה". במילים פשוטות, הכוונה היא שאת הקרונות החדשים אותם תקנה הרכבת יתחזקו עובדיה של חברת אחזקה חיצונית, שלוחה ישראלית שתקים החברה הקנדית, ולא עובדיה של רכבת ישראל. מכיוון שברור שהאחזקה תתבצע במתקני רכבת ישראל, על ידי עובדים קבועים שיבואו בבוקר לעבודה ברכבת ויחזרו משם כל יום בשעות הערב אך את משכורתם יקבלו מחברה חיצונית, מדובר למעשה בהכנסת עובדי קבלן לרכבת.
בועד עובדי הרכבת חוששים, ובצדק גמור, ממשמעותה של הכנסת העובדים הללו לעבודה ברכבת. המאבק עצמו נגד המהלך גם הוא מוצדק מאוד, כפי שכבר קבע בית הדין הארצי לעבודה, אך הדרך שבה הוא בוצע היתה בעייתית מאוד, דבר אשר עשה יחסי ציבור מאוד גרועים למאבק. עיני, אשר נחלץ לעזרת אחד הועדים החזקים ביותר במשק, כדרכה של ההסתדרות מאז ומקדם, מקדם את המאבק בהעסקת עובדי קבלן על מנת לאגף את הנהלת הרכבת מהצד השני. נדמה שעובדי הקבלן מעניינים את ההסתדרות רק כשהעסקתם פוגעת בזכויותיהם (הלגיטימיות כאמור) של עובדים מאורגנים חזקים, אולם כשמעבידי הקבלנים לא הפרישו לי את ההפרשות המתחייבות לפנסיה אנשי ההסתדרות לא היו שם לעמוד לימיני.
רבים אינם יודעים, אולם חלק גדול מאוד מעובדי הקבלן במשק, עובדי חברות השמירה והניקיון למיניהן, מועסקים תחת תחולתו של הסכם קיבוצי ענפי שנחתם בשנת 2004, ואשר החליף הסכם קיבוצי ענפי קודם. ההסכם הזה, אשר מזכה את כל העובדים עהללו בהגנתה של ההסתדרות, מקנה להסתדרות מנגד את הזכות לגבות מאותם עובדים מסכנים, המשתכרים שכר רעב, "דמי טיפול ארגוני". סהדי במרומים, מכל משכורת שקיבלתי באותן השנים הרעות נוכה סכום זה, אולם "טיפול ארגוני" אמיתי מעולם לא קיבלתי. נדמה לי שלפני שיוצאים במאבק חסר סיכוי ותוחלת למיגור תופעת עובדי הקבלן, מן הראוי קודם כל לדאוג לעובדים הקיימים, ולחשוב טוב טוב על משמעויותיו האפשריות של המהלך בו נוקט עופר עיני.