כסף שטרות
כסף שטרות

לא מזמן התראיינתי ובמהלך הראיון, המראיין אמר שכסף, זה "דבר נמוך". אמרתי שאני לגמרי לא מסכים איתו ושאני אפילו מתקומם אל מול ההגדרה הזאת. אנשים זקוקים לכסף על מנת לחיות וככל שיהיה לאנשים יותר כסף, כך יוטב מצבם, לכל הפחות מצבם החומרי. עבור הרבה אנשים זה אפילו עניין קיומי של ממש.  

על חשיבות כיבוד הרכוש של האחרים אמר רבי ישראל סלנטר זצ"ל ש"העולם הזה של חברך הוא העולם הבא שלך". שכל אחד יצמצם בגשמיות שלו, בהתעניינות שלו בענייני דעלמא, כסף וממון, כפי רצונו, וכפי שאומרת המשנה במסכת אבות (ב,ה) "ולא כל המרבה בסחורה מחכים". זה מצויין להתעסק ברוחניות, להמעיט בעסק ולהעדיף את החוכמה, ובלבד כמובן שהרוחניות שלך לא תבוא על חשבון הגשמיות של רעך.

על כן אני אומר ומצהיר ברבים: עיסוק בכסף אינו דבר "נמוך" אלא דבר מאוד חשוב, וככל שנרבה ממון בישראל ובעולם כולו, כך נרבה חסד ואהבה עם הבריות. רוצים קצת סימוכין לדבריי? אז הנה, עוד מעט יום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה, עת חיתום דיננו, לחיים או ח"ו להיפך מן החיים. אחד מרגעי השיא של החג הוא שחזור עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, בתפילת מוסף. והנה נוסח התפילה, לפי נוסח "אשכנז", סדר "אמיץ כח": "יהי רצון מלפניך, ה' אלוקנו ואלוקי אבותנו, שתהא השנה זאת (...) שנת אוצרך הטוב (...), שנת אסם, שנת ברכה, (...), שנת דגן תירוש ויצהר, שנת הרווחה והצלחה וקימים, (...), שנת זול, (...), שנת לחמנו ומימנו תברך, שנת משא ומתן, (...), שנת שובע, (...), שנה שלא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר, בתתך ברכה בכל מעשה ידיהם."

במאמר מוסגר, הכהן הגדול הבין שמוצרים זולים טובים לציבור. מנהיגי "המחאה החברתית" ושלי יחימוביץ לא מבינים את זה עדיין ומעדיפים את "זכויות העובדים המאוגדים" על פני הצרכנים. אולי נשלח אותם לבית הכנסת, זה כנראה יקדם את ההבנה הכלכלית שלהם.

בכל אופן, נכון, הכהן הגדול גם מתפלל על כמה דברים "רוחניים", כמו "שנת כפרה על כל עונותינו", אבל ברור שעיקר כובד המשקל של תפילת הכהן הגדול, האיש הקדוש ביותר, בקודש הקדשים, המקום הקדוש ביותר, ביום הכיפורים בתפילת מוסף, הזמן הקדוש ביותר, הוא דווקא על גשמיות. על "משא ומתן", כלומר על עסקים, על שפע, ברכה, פרנסה, הצלחה, גשמים, וכו', דווקא בו ביום שאנחנו מצווים להמנע מאוכל ותענוגות גשמיים ואנחנו דומים למלאכים. על כן, אכן נראה שעיסוק בכסף, כלומר בפרנסתם של הבריות, אין זה דבר "נמוך", חלילה, אלא זה דבר מאוד נעלה להיות מסוגל לספק לעם ישראל כלכלה משגשגת. גם על זה אנחנו מתפללים, וצריך הרבה מאוד סייעתא דשמיא כדי שזה יתקיים, כמו אז, גם היום.

בתקופה זאת של השנה בה אנחנו מדגישים את הצורך בחזרה בתשובה והתבוננות על מעשינו, אני טוען שאנחנו שוכחים להתייחס למצווה מן התורה של "בל תשחית", שעיקרה מניעת השחטת משאבים. כל אחד מאיתנו חייב להיות זהיר בממונו, וברור שגם הרשויות חייבות להיות זהירות עם כספו של הציבור. לקחת כמה שפחות ולהשתמש בו בצורה מושכלת ויעילה.

אתמול חל יום הולדתו ה-92 של ג'ים ביוקנן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1986 ומייסד אסכולת "תיאוריית הבחירה הציבורית", שהסביר יפה מתוך שימוש בכלים של מדעי הכלכלה למה ואיך פוליטיקאים מקדמים את האינטרס האישי שלהם בתור שחקנים רציונליים, גם אם זה נוגד את האינטרס הציבורי.

מי שלומד, ולו במקצת, את כתביו של ביוקנן ושותפו, גורדון טולוק, מבין שהפקדת כספים בידי פוליטיקאים ופקידים, פרושו של דבר בזבוז עצום של משאבים, עבירה ציבורית על איסור "בל תשחית", ולמעשה זלזול עמוק בכספו של הציבור, בכסף שלנו, של כל אחד מאיתנו.

איך אפשר לעמוד ביום הכיפורים מול בורא עולם, לחזור על תפילתו של הכהן הגדול בה הוא מבקש פרנסה לעם ישראל ובו זמנית לתמוך במערכת שהשחטת משאבים היא המאפיין העיקרי שלה?

מדעי הכלכלה, כמו כל דבר אחר, דורשים לימוד רציני ועמוק ומי שלא השקיע מספיק זמן, מאמץ ומחשבה כדי להבין אותם, ראוי לו מאוד להמנע מלהביע דעה בעניינים "חברתיים" שפרושה המעשי הוא פחות צמיחה, כלומר פחות שגשוג, יותר מיסים ופגיעה ברכוש של אנשים אחרים.

שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה לכל קוראי הבלוג ולכל בית ישראל.