עמירה הס, עיתונאית בהארץ ופעילת שמאל רדיקלית, ערכה בתחילת אוקטובר סדרת ביקורים בערים שונות ברחבי קנדה והרצאתה על הסכסוך הישראלי – פלסטיני מנקודת מבטה.
הס, שנולדה בירושלים ב-1956 להורים ניצולי שואה שהיו חברים בתנועה הקומוניסטית, מסקרת מזה כעשרים שנה את המצב ביהודה, שומרון וברצועת עזה ככתבת של עיתון הארץ. בין השנים 1993 עד 1997 היא התגוררה בעזה וכיום היא מתגוררת ברמאללה.
על פי הדיווח בעיתון "שלום טורנטו" תקפה הס בחריפות את מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית וגם יוזמת הרשות הפלסטינית בהנהגתו של אבו מאזן לבקש הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית. בהרצאותיה
על פי הדיווח בעיתון "שלום טורנטו" תקפה הס בחריפות את מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית וגם יוזמת הרשות הפלסטינית בהנהגתו של אבו מאזן לבקש הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית. בהרצאותיה
הס התראיינה לאתר אינטרנט המזוהה עם השמאל הרדיקלי בקנדה. בתשובה לשאלה אם קיימת תקווה כלשהי לשלום, אמרה הס: “רק אם אנו נמשיך לבנות תנועה דו לאומית נגד האפרטהייד הישראלי". היא ציינה, כי כאשר הפלסטינים רואים פעילים ישראלים כמו [ארגון] תעאיוש ואחרים מוחים זה לצד זה איתם נגד הריסת בתים והחרמת אדמה, נעצרים ומוכים ע"י החיילים, "אז הם רואים את הצד האחר של הישראלים". לדבריה, מאז 1993 רוב הפלסטינים פגשו רק חיילים ישראלים ומתנחלים. "כאשר אנו עומדים ביחד איתם הם רואים אותנו באור שונה.”
לדבריה, שורש הבעיה היא ישראל שמסרבת לוותר על ההגמוניה והפריבילגיות שלה, "אני סבורה שאנו מבזבזים זמן רב מדי בדיבורים על פרטי הפתרון. לא מדובר במכשולים לוגיסטיים או בבעיות טכניות, מדובר בחוסר רצון מצד ישראל לוותר על הגמוניה ועל הפריבילגיות שלה... אני יכולה לסיים את השיחה הזו בצורה אופטימית יותר או אופטימית פחות, ושתיהן תשקפנה את מה שאני מרגישה. הסיום הפסימי יותר הוא שאני יכולה לראות מלחמת יום הדין (“ארמגדון") באזור... אבל עלינו להשלים עם העובדה הבאה: קיימים שני עמים בארץ הזו, וללא העיקרון של שוויון אין סיכוי לחיים בארץ הזו, מכיוון שהעתיד של שני העמים הוא עתיד אחד".
הס הביעה פסימיות לגבי האפשרות ליישב את הסכסוך, בהטילה את מלוא האחריות על ממשלת ישראל שאינה מוכנה לקיים מו"מ עם הפלסטינים. "אין אפילו דיון. לנו יש חופש לכתוב ולפרסם... אבל איני חושבת שיש דיון אמיתי בנוגע לכיבוש. ישראל אינה מוכנה למו"מ רציני. אין סיכוי". בהרצאה בססקטון האשים אותה אחד המשתתפים בקיצוניות, ועל כך השיבה: "אינני קיצונית. המצב קיצוני".
הס העריכה, כי על אף השליטה של גורמי הביטחון של הרשות הפלסטינית, תפרוץ אינתיפאדה נוספת של הפלסטינים ביו"ש, ייתכן כתוצאה מניסיון של מתנחלים להצית תבערה. היא ציינה, כי כבר כיום המתנחלים פועלים באלימות נגד פלסטינים ונגד פעילים יהודים ישראלים המוחים נגד הכיבוש. “הצבא הישראלי אינו מתערב והמתנחלים יודעים שהם מוגנים ובטוחים,” טענה הס.
הס הדגישה, כי הפניה של הרשות הפלסטינית לאו"ם לא תוכל לשנות את המציאות, שכן “אם היא אינה נתמכת ע"י מאבק עממי ואי ציות אזרחי נגד הכיבוש הישראלי דבר לא יוכל להצליח". לדבריה, התחושה הרווחת ברחוב הפלסטיני היא שלכולם נמאס מהסטטוס קוו. “הציבור אינו סבור שמחר בבוקר הם יקומו ותהיה מדינה פלסטינית. בכלל לא. הציבור אינו טיפש".
לדבריה, שורש הבעיה היא ישראל שמסרבת לוותר על ההגמוניה והפריבילגיות שלה, "אני סבורה שאנו מבזבזים זמן רב מדי בדיבורים על פרטי הפתרון. לא מדובר במכשולים לוגיסטיים או בבעיות טכניות, מדובר בחוסר רצון מצד ישראל לוותר על הגמוניה ועל הפריבילגיות שלה... אני יכולה לסיים את השיחה הזו בצורה אופטימית יותר או אופטימית פחות, ושתיהן תשקפנה את מה שאני מרגישה. הסיום הפסימי יותר הוא שאני יכולה לראות מלחמת יום הדין (“ארמגדון") באזור... אבל עלינו להשלים עם העובדה הבאה: קיימים שני עמים בארץ הזו, וללא העיקרון של שוויון אין סיכוי לחיים בארץ הזו, מכיוון שהעתיד של שני העמים הוא עתיד אחד".
הס הביעה פסימיות לגבי האפשרות ליישב את הסכסוך, בהטילה את מלוא האחריות על ממשלת ישראל שאינה מוכנה לקיים מו"מ עם הפלסטינים. "אין אפילו דיון. לנו יש חופש לכתוב ולפרסם... אבל איני חושבת שיש דיון אמיתי בנוגע לכיבוש. ישראל אינה מוכנה למו"מ רציני. אין סיכוי". בהרצאה בססקטון האשים אותה אחד המשתתפים בקיצוניות, ועל כך השיבה: "אינני קיצונית. המצב קיצוני".
הס העריכה, כי על אף השליטה של גורמי הביטחון של הרשות הפלסטינית, תפרוץ אינתיפאדה נוספת של הפלסטינים ביו"ש, ייתכן כתוצאה מניסיון של מתנחלים להצית תבערה. היא ציינה, כי כבר כיום המתנחלים פועלים באלימות נגד פלסטינים ונגד פעילים יהודים ישראלים המוחים נגד הכיבוש. “הצבא הישראלי אינו מתערב והמתנחלים יודעים שהם מוגנים ובטוחים,” טענה הס.
הס הדגישה, כי הפניה של הרשות הפלסטינית לאו"ם לא תוכל לשנות את המציאות, שכן “אם היא אינה נתמכת ע"י מאבק עממי ואי ציות אזרחי נגד הכיבוש הישראלי דבר לא יוכל להצליח". לדבריה, התחושה הרווחת ברחוב הפלסטיני היא שלכולם נמאס מהסטטוס קוו. “הציבור אינו סבור שמחר בבוקר הם יקומו ותהיה מדינה פלסטינית. בכלל לא. הציבור אינו טיפש".
"לאור העובדה שאיננו מצויים בסכנה כמו תושבי דרום אפריקה (בתקופת האפרטהייד)או פעילי זכויות אדם בברה"מ בשעתה, האחריות שלנו גדולה יותר. האחריות של אנשי האקדמיה הישראלית, האינטלקטואלים והאמנים כבדה מאוד, מכיוון שאם הם מוחים, אם הם מתנגדים (למדיניות ישראל), אם הם דורשים שינוי, קולם יישמע. ואם הם לא עושים שימוש בהזדמנות העומדת בפניהם הם שותפים לפשע".
בראיון לפול ווינברג (Paul Weinberg) אמרה הס: "אומר לך את האמת. אינני יכולה לראות את עצמי חיה בסביבה שכולה יהודית. לא אהיה מסוגלת לחזור לישראל אם אצטרך ולחיות בתל אביב או ירושלים... אמרתי לחבריי הפלסטינים, שהם אזרחים ישראלים, שאם אני אגורש מרמאללה, אני אלך ואגור בשכונה פלסטינית בתוך ישראל". היא הוסיפה: "אם הייתי מתבקשת להיות שליחת הארץ בקנדה לא הייתי מתגוררת במקסיקו. וכך זה אותו דבר, אינני סבורה שאני יכולה לכתוב על הכיבוש הישראלי... כאשר אני יושבת בתל אביב ונהנית מהחופש בתל אביב".
הס ציינה, כי תושבי עזה קיבלו אותה כאשר עברה להתגורר בעיר ב-1993. "לא היה להם קשה בכלל לקבל ישראלית, בידיעה שאיני מייצגת את המשטר, את הצבא ואת הכובש". היא הצרה על כך שגורשה מעזה ע"י חמאס, בהסבירה שיכולה הייתה להיות עדה ממקור ראשון להשלכות של מבצע עופרת יצוקה.
בראיון לפול ווינברג (Paul Weinberg) אמרה הס: "אומר לך את האמת. אינני יכולה לראות את עצמי חיה בסביבה שכולה יהודית. לא אהיה מסוגלת לחזור לישראל אם אצטרך ולחיות בתל אביב או ירושלים... אמרתי לחבריי הפלסטינים, שהם אזרחים ישראלים, שאם אני אגורש מרמאללה, אני אלך ואגור בשכונה פלסטינית בתוך ישראל". היא הוסיפה: "אם הייתי מתבקשת להיות שליחת הארץ בקנדה לא הייתי מתגוררת במקסיקו. וכך זה אותו דבר, אינני סבורה שאני יכולה לכתוב על הכיבוש הישראלי... כאשר אני יושבת בתל אביב ונהנית מהחופש בתל אביב".
הס ציינה, כי תושבי עזה קיבלו אותה כאשר עברה להתגורר בעיר ב-1993. "לא היה להם קשה בכלל לקבל ישראלית, בידיעה שאיני מייצגת את המשטר, את הצבא ואת הכובש". היא הצרה על כך שגורשה מעזה ע"י חמאס, בהסבירה שיכולה הייתה להיות עדה ממקור ראשון להשלכות של מבצע עופרת יצוקה.
הס טענה, כי בעשרים השנים שהיא מתגוררת בשטחים הפלסטיניים, תחילה בעזה ועכשיו בגדה המערבית, היא מעולם לא חשה מאוימת ע"י פלסטינים. לעומת זאת, היא סיפרה שהותקפה ע"י מתנחלים. באחת המקרים, מתנחלים פתחו באש לעברה ולעבר קבוצה של פלסטינים. האירוע קרה בשבת, והיא קראה לעברם: “האם מותר לכם לפתוח באש בשבת?”, אך האש לא נפסקה. כמו כן, אמרה כי בשהותה ביו"ש היא חשה פחד מפני התקפות ישראלית ובמחסומים כמו כל פלסטיני אחר.