יום אחד הגיע לקליניקה ילד בן 5 עם הסטוריה מחרידה של דלקות אזניים. בחמש שנות חייו הוא לא זכה לחודש אחד נטול דלקת אזניים. בסופו של דבר הוריו החליטו לטפל בבעיה בעזרת נרות הופי. לא יכולתי שלא לברך על ההחלטה. לדעתי, נרות הופי בצירוף טיפול הומאופתי נותנים את המענה הטוב ביותר לבעייה.
הילד הגיע לקליניקה עם אבא, אמא וסבא. האב והאם נכנסו איתו לקליניקה ואילו הסב, איש צבא, אלוף במילואים, נשאר לחכות באוטו.
הכול היה טוב ויפה עד שהילד התבקש לשכב על המיטה.
- לאאאאא!!! – פתאום צרח הילד. – לא רוצה!!!
ניסיתי להרגיע אותו, אמרתי לו שזה לא כואב, שזה נעים, חמים ונחמד ושאני עושה את זה אפילו לתינוקות – והם אפילו לא מתעוררים. הכול היה לשווא.
האם ניסתה לשדלו בהבטחות למתנות וכל מיני הטבות – הכול לשווא. האב יצא לסיגריה וחזר – הילד עדיין לא שיתף פעולה. האב התחיל לאיים – גם זה לא עזר.
- טוב - אמר אביו, - אי-אפשר ככה. ילד צריך לעשות את מה שהוריו מחליטים שעליו לעשות. – הוא פנה אלי והוסיף: אני פשוט אחזיק אותו – ותעשי כל מה שצריך.
- מצטערת - עניתי. – או שהוא משתף פעולה, או שאנחנו נעשה את הטיפול בפעם אחרת, כשהוא יהיה מוכן לשתף פעולה. יש פה אש, אני לא מוכנה לסכן כאן אף אחד, אנחנו חייבים שיתוף פעולה מלא מצד הילד.
ההורים ניסו לשכנע אותי, אבל הבינו שזה לא יילך וחזרו לשכנע את הילד.
בסופו של דבר הילד אמר:
- טוב, אבל שקודם יעשו לאמא ולאבא!
ההורים נאנחו בהקלה.
- ילד טוב! – אמרה אמא. – אז הדודה תעשה אזניים לאמא ולאבא ואחר-כך לך, טוב?
- טוב. אבל הבטחת! – הזהיר אבא.
- טוב - פנתה אליי אמא. – אז תעשי לי ולבעלי ואחר-כך – לילד.
- אני מצטערת, - אמרתי, - אבל אין לנו זמן לזה. מישהי צריכה להגיע בעוד חצי שעה, עם כל הרצון הטוב אני לא יכולה לעשות את הפעולה גם לאמא, גם לאבא וגם לילד! אני אשתדל להספיק לעשות לילד, וגם אז הגברת תצטרך לחכות, אבל אם אתם רוצים לעשות לכולם, תצטרכו לקחת תור אחר.
ההורים נראו מייואשים.
הילד בהחלט התעודד.
פתאם דלת החדר נפתחה, ובפתח הופיע סבא. לפי ההליכה שלו אפשר היה לחשוב שהוא אלוף ולא במילואים.
- שלום! – אמר לי סבא. – את גברת יעל?
- כן.
- טוב, טוב. נו, - הוא פנה אל הורי הילד, - מה נשמע? סיימתם?
שלושתם השתתקו ורק הסתכלו אחד על השני.
- לצערינו, הילד לא משתף פעולה - הבהרתי את המצב.
פתאום פני הסבא האדימו, עיניו הבזיקו והוא צווח:
- הקשב!!! דום!!! מה זה??!! שכב!!! מהר!!!
הילד נשכב על המיטה מיד, בדיוק בתנוחה שביקשנו ממנו לשכב בה כל-כך הרבה זמן. הוא לא זז, ואני חושבת שהוא גם לא נשם.
וכך גם ההורים שלו, נדמה לי.
- אני אחכה בחצר - הודיע סבא. הוא הסתכל על הילד השוכב במיטה הטיפולית והוסיף: – צריך להיות גבר! מה זה הדברים האלה? צריך – אז עושים - הוא קבע ויצא לחצר בצעדים של גבר בטוח בעצמו.
את הטיפול באזניים בעזרת נרות הופי עשינו בשקט מוחלט.
הילד שיתף פעולה באופן מלא במוכנות מוחלטת.
כשסיימנו, אמרתי לו:
- יופי, היית ממש גבר.
- אני אגיד לסבא! – אמר הילד ורץ החוצה.
ד"ר יעל טוקצ'ינסקי, אבחון וטיפול בנטורופתיה, הומאופתיה, דיקור, פרחי באך, צמחי מרפא, טיפולים אנרגטים. מסייעת לטיפול בבעיות וסוגיות שונות הקשורות בפיריון הריון ולידה. http://www.yaelclinic.co.il