המערכת המשפטית כמרקחה לאחר פרישתו של השופט אדמונד לוי מבית המשפט העליון, פרישה שהותירה את העליון ללא שופט מזרחי. על פי הערכות אין גם ברשימת המועמדים לכהונה הרמה מועמד שכזה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר מיכל טמיר, מרצה בכירה במכללת שערי משפט, מומחית למשפט ציבורי ושיוויון, על הסוגיה.
בימים האחרונים שיגרה ד"ר טמיר יחד עם עוד שורת משפטנים, מכתב לשר גלעד ארדן, החבר בוועדה לבחירת שופטים, ובו קריאה לשינוי המציאות בבית המשפט העליון. לטעמה הפתרון יבוא על ידי הרחבת מעגל המתמודדים לתפקיד.
"השאיפה היא שלא נצטרך לעניין", היא אומרת אך מיד מוסיפה כי "כשיש אפליה מובנית צריך לעשות מזה עניין".
ד"ר טמיר מזכירה את הימים בהם שוריין כיסא לשופטת אישה, שיריון שכבר אין בו צורך לאחר שמועמדותן של נשים הפכה לנורמה. לטעמה כך יש לנהוג גם בסוגיית השופט המזרחי. "גם אם אין כוונת מכוון להדיר אזרחים מהתפקיד מה שקובע הוא מבחן התוצאה".
טמיר מדגישה בדבריה שאין בליבה ספק בכך שישנם מועמדים מזרחיים רבים הראויים לבית המשפט העליון ואכן ראוי היה שלא ייקבע שיריון של הכסא למועמד אחד. בדבריה היא מוסיפה ומציינת שחשיבות מינויו של שופט מזרחי הוא לא מחשש שרבדים באוכלוסיה לא יכירו בבית המשפט כמייצגם ומתוך כך לא יקבלו את הכרעותיו, אלא משום הצורך בכך שבית המשפט ייצג את כלל רבדי העם ויביא לידי ביטוי בהכרעותיו ופסיקותיו זוויות ראיה נוספות ואחרות במגוון הסוגיות שבהן הוא עוסק.
אם כן, אז איך באמת קורה שבית המשפט נראה כמשכפל את עצמו? האם מדובר באפליה? גזענות? ד"ר טמיר "רוצה להאמין שלא זה העניין", ומזכירה את ההליך הפוליטי העדין והמורכב שמוביל לבחירתו של שופט עליון, הליך שהסוגיה העדתית לא אמורה לקחת בו מרכיב כלשהו, ואף על פי כן הוביל ההליך הזה למציאות הנוכחית ובמבחן התוצאה, כלשונה, אין שופט מזרחי בעליון. זו לדבריה הסיבה שהובילה אותה לחתום על המכתב לשר ארדן.
כאמור, לא צפויים שינויים דרמטיים גם בסבב המינויים הבא, שכן כאמור, על פי הידוע בין המועמדים לכהונה אין גם כעת מזרחי.