ברלוסקוני ראש ממשלת איטליה
ברלוסקוני ראש ממשלת איטליהפלאש 90

אי אפשר שלא להתייחס שוב לסערה בשווקים הפיננסיס סביב משבר החובות באירופה, כאשר ה"קורבן" האחרון היתה איטליה.

יוון כבר פשטה רגל למעשה, וחוץ מאיטליה, גם מדינות נוספות נמצאות בצרות. אירלנד, פורטיגל, ספרד, ואפילו צרפת מאויימות בהדרדרות, שמקורה באיבוד אימון של השווקים הפיננסים במקבלי ההחלטות. ראוי לעמוד על טיב איבוד האימון הזה ומה הפיתרון שצריך להנתן.

מדברים הרבה על גובה החוב אל מול התל"ג אבל זה לא המדד היחיד שמשחק תפקיד במשבר הזה. צריך גם לזכור שרמת התשואה על אגרות החוב קובעת את גובה ההחזר. ככל שרמת התשואה גבוהה יותר, כך ההחזר של המדינה גבוה יותר, וזה מקשה על יכולת ההחזר, כמובן. לכן, יפן חיה יחסית בשלום, בינתיים, עם חוב שמתקרב ל- 200% מהתוצר וארגנטינה פשטה רגל עם חוב בסביבות ה- 50% בלבד, משום שהחוב היפני נמצא ב- 95% בידיים יפניות והעם היפני מאוד מאמין בשלטון שלו וביכולת ההחזר של המדינה היפנית, וכמובן שזה לא היה המקרה בארגנטינה.

במילים אחרות, שיקולים פסיכולוגיים של אמון משחקים פה תפקיד מפתח ולכן מדינות שמצליחות לשדר אימון לנושים שלהם, כלומר בעיקר למחזיקי אגרות החוב, מצליחות לשמור על תשואת האג"חים הריבוניים נמוכה יחסית, ולכן יכולות לשרת את החוב ולא נכנסות למשבר. לעומת זאת, מדינות שלא מצליחות לשדר לשווקים שהן נחושות לשרת את החוב שלהן רואות עלייה עקבית בתשואות, מה שלא אחת נגמר בפשיטת רגל, כפי שקרה ביוון ועלול לקרות במדינות נוספות.

זה אולי נשמע טכני לחלק מהאנשים ולא משמעותי, אבל זה מה שגרם להחלפת השלטון ביוון, איטליה (ברלוסקוני התפטר אחרי 17 שנה בפוליטיקה וכעשור בשלטון משום שהוא איבד את אימון השווקים ואיים לדרדר את איטליה למשבר חמור) וכן בעוד מדינות נוספות. מעבר לעניין הפוליטי/מפלגתי, יש לזה השלכות דרמטיות מאוד על חיי האזרחים בגלל שלפשיטת רגל יש השלכות שיכולות להיות הרסניות על כלכלת המדינה.

מהן אותן תוצאות? אם מדינה פלונית לא יכולה יותר לגייס כסף בשוקי ההון, היא עלולה שלא להיות מסוגלת לממן את פעילותה. לחילופין, היא תאלץ להעלות מיסים או לקצץ בצורה דרסטית בהוצאות, או, וזה יותר ריאלי, למצוא תמהיל של כל הדברים ביחד, וכל זה, רק על מנת לשלם את הריבית על החוב שלה. אחרת, המדינה הזאת לא תוכל לשלם משכורות לעובדי המדינה, פנסיות ולממן את השרותים שהמדינה מציעה, כמו בריאות, חינוך, ביטחון, וכו'. וגם אם המדינה איכשהו תצליח לשלם את החוב, ברמת תשואות גבוהה, משאבי המדינה פשוט "נשאבים" על ידי אותו חוב. כלומר, תשלומי ריבית פשוט אוכלים את תקציב המדינה, מה שלא נותן מקום לשאר ההוצאות.

במדינת ישראל, למשל, מעט מאוד אנשים, יחסית, יודעים שהסעיף ההכי גדול בתקציב המדינה איננו הביטחון (או משהו אחר), אלא החזר החוב, למעלה מ-80 מיליארד ש"ח בשנה (מתוך תקציב של כ- 340 מיליארד ש"ח) אם כוללים בו את כל המרכיבים, כמו למשל את ההחזר על החוב של חברת החשמל, שהינו למעשה חלק מהחוב הממשלתי.

היום, ברור לכל שמדינות לא יכולות להרשות לעצמן הדרדרות באימון השווקים ולכן הן חייבות לנקוט בצעדים שמבהירים שרמת החוב נמצאת תחת שליטה. בנוסף, ברור שללא החוב, כל הכסף הזה היה יכול ללכת למשהו אחר, כמו קיצוץ במיסים, ישירים ועקיפים כאחד. בקיצור, מתגבש קונצנזוס סביב נושא החובות בעולם והצורך בהחזרתם המהירה תחת שליטה.

אז מהו הפיתרון?

קודם כל, יש להקטין את ההוצאה הממשלתית ככל שניתן. זה הפיתרון לטווך הארוך. הוצאות ממשלתיות קטנות מאפשרות שליטה טובה ופשוטה על התקציב ומונעות אסונות.

בטווח המיידי, הפיתרון הוא בהצהרת כוונות רצינית וביצירת מנגנון לריסון החוב. בגרמניה, ספרד, איטליה, שוויץ ומדינות אחרות גבר הגבילו את רמת החוב המותרת למדינה על פי חוק, כחלק מהחוקה עצמה של המדינה. מדינות נוספות, כמו צרפת, מדברות על זה ונמצאות בתהליך חקיקה.

המצב של מדינת ישראל מיוחד מאוד. צריך לזכור שאם יוון או ספרד פושטות רגל, זה בהחלט יגרום לצרות כלכליות רבות, אבל מצד שני, לאחר התאמה וחזרה למציאות הפיסקלית, כלומר חזרה לאיזון לאחר הקיצוצים המתבקשים, עם הזמן, המצב אמור להשתפר ולהתאזן מחדש. לעומת זאת, ישראל לא ממש יכולה להרשות לעצמה משבר כלכלי גדול. לנו יש שכנים לא ממש ציוניים שישמחו מאוד לנצל את ההזדמנות על מנת להזיק לנו מעבר לעניין הכלכלי-חברתי גרידה. במילים אחרות, יש פה עניין של ביטחון לאומי, ואסור לזלז בו.

החדשות הטובות הן שבמהלך העשור האחרון מדינת ישראל עשתה מאמץ גדול מאוד והורידה את רמת החוב הלאומי שלה מכ- 120% מהתל"ג לכ- 72% היום, שזהו שיפור מרשים מאוד ומשמח מאוד, שמאפשר בהדרגה למדינה להוריד מיסים ולהפנות משאבים לדברים חשובים יותר מאשר תשלומי ריבית.

החדשות הרעות הן שלמרות זאת, המצב שלנו עדיין מאוד פגיע ושברירי ועלול להדרדר במהירות אם הנהגה חסרת אחראיות תתפוס את השלטון. תחת הלחץ של המחאה החברתית, ממשלת נתנהיו התחילה לסגת מהמחויבות למשמעת פיסקלית וכבר השנה יהיה לנו, כנראה, גירעון של כ- 4%, שזה הרבה מעבר למותר. שר הביטחון המופקר שלנו, אהוד ברק, קרא בפומבי לפרוץ את מסגרת התקציב, ויש עוד אנשים כאלה. כל זה מסוכן ליציבות הכלכלית והפיננסית שלנו. מאוד מסוכן.

על כן אני מציע לאמץ את המדיניות של אותן מדינות שעשו צעד נכון וחקקו חוק להגבלת גרעונות, רק שבמקום לחכות למשבר, כפי שהן עשו, יש לחוקק כבר היום חוק שיאסור על קיום גירעון ממשלתי, כאשר החוק חייב להיות אמין ולכלול מנגנון אוטומטי של קיצוץ בהוצאות במקרה של חריגה מהמותר.

ויפה שעה אחת קודם.