אריאל
אריאליוסי שחר

כמדי שנה בשנה חוזרת אלינו התקופה המיוחדת הזו: חודש הארגון. הילדים ובני הנוער אחוזי תזזית, שוהים בסניף יום אחרי יום, אחרי שעת חזרתם הביתה כבר מזמן איננו מצליחים לעקוב; הם צרודים ועייפים, נכון, אבל מעיניהם קורן אור מיוחד: הם חדורים התלהבות ומרץ, מדברים על דברים ברומו של עולם, מתפלמסים ומשכנעים....

"ניצלתי" את העיתוי של החודש הזה כתירוץ לשמוע קצת על הנעשה בתנועת הנוער "אריאל", על הפעילות המיוחדת שבנתה לחודש זה, אבל לא רק!  למצוא רגע שהם יכולים לפנות לטובת העניין – לא היה עניין פשוט. "זה חודש לחוץ", הם מתנצלים בחיוך.... ובכל זאת, "טוב, רק כי זה חשוב לעם ישראל"... הם באים ומתכנסים במשרד הצנוע השוכן בדירת מגורים שעברה הסבה לטובת משרדי ההנהלה הארצית: יוסי ורדי - המזכ"ל, משה גוטסמן  - ראש תחום בנים ונאוה הרשקוביץ – ראש תחום בנות.

תחילה אני מנסה לקבל תמונה כללית על גודל התנועה, היקף פעילותה והתפרסותה ברחבי הארץ.

המזכ"ל ורדי מספר כי "בתנועת "אריאל" פועלים כיום כ-10,000 חניכים, "הפועלים ביותר מ-70 סניפים. סניפינו פזורים בכל רחבי הארץ: מצפת בצפון ועד נווה בדרום. הפעילות בסניפים מתקיימת לאורך השנה כולה ובזמנים מיוחדים יש פעילות תנועתית מרוכזת".

כיוון שאנו בחודש הארגון, שבכל שנה זוכה ל"כותרת" משלו, אני מבררת עם נאוה איזו כותרת בחרו להעניק השנה לחודש. נאוה, "בלי למצמץ אפילו", "יורה" את התשובה: "בדרכי הראי"ה". לשאלתי-תהייתי איך מתקבלת החלטה על נושא חודש הארגון בכלל ונושא כזה בפרט, היא משיבה, "בכל שנה, בחלוף חודש הארגון, מתכנס צוות של הקומונרים\יות, יושב ודן ומחליט על הנושא של חודש הארגון של השנה הבאה".

בשנה שחלפה, קומונריות רבות שיתפו אותנו בתחושת החסר הקיימת בקרב הילדים והנוער בכל הקשור לדרכו של הרב קוק.

לדבריהן, נכון שהמנון התנועה שלנו הוא שיר של הרב, והביטוי 'דרכי הראי"ה' עולה ומוזכר לא אחת, ובכל זאת, כששואלים אותנו קצת יותר לעומק, אנחנו מרגישות שאין לנו תשובות מקיפות וממצות'. בדבריהן הן שיקפו צורך אמתי שעלה מן השטח. הצוות החליט להירתם לאתגר.... ומכאן – הדרך לחודש הארגון של השנה כבר נפרצה.

הידע המוגבל שלי בכתבי הרב קוק הצליח ליצור אצלי תחושה שהנושא הזה יכול להיות קשה ללמידה, ואני מהרהרת בקול מדוע בוחרים נושא קשה וכבד כל-כך, ובכלל, מה עושים ואיך כדי להנחיל מורשת ענקית כזו, ועוד בפעילות של תנועת נוער.... לו אני במקומם, ודאי הייתי חוששת להכניס עצמי לעבי הקורה הזו.

משה דווקא רגוע ואינו חושש כלל. כשנאוה מדברת הוא מהנהן. מסכים לכל מילה. משהעליתי את חששותיי הוא מגולל בפניי את

חלילה. איננו מתבדלים כלל וכלל. התנועה פונה לכל גוני העם, ואנו פונים לחיבור עם כל גוני הקשת של האוכלוסייה כולל עם החרדים ועם הציבור שאינו מקפיד על קיום תורה ומצוות

משנתו–משנת התנועה, "החניכים רוצים ללמוד ולדעת" הוא אומר, "ואם כך, האם אנו רשאים להתחמק מכך?" הוא מתאר לי ישיבות ארוכות, התייעצויות עם אנשי חינוך נוספים ורבנים שעיסוקם בחינוך בני נוער, חיפוש מאומץ והעמקה שהובילו לבניית "ארגז כלים" המותאם במיוחד להנחלת התכנים המורכבים לילדים צעירים.

"ברור שהלימוד חייב להיות מותאם לגיל. אבל, אפשר להנחיל אותם המסרים בדרכים שונות, והיה עלינו לעבד את החומר כדי להתאימו ליכולת החשיבה והקליטה של הגילאים השונים", הוא מחייך בסיפוק (וגם מבליע פיהוק) ומוסיף "ובחודש הזה, כשאני מתרוצץ מסניף לסניף, פוגש את החניכים ושומע את הקולות הנלהבים שלהם, אני יודע שהעבודה הזו הייתה כדאית".

אם כבר הגעתי עד כאן, נראה לי נכון לברר ולו מעט, על התנועה ועל דרכה. יוסי משתף אותי בעקרונותיה של התנועה, "תנועת אריאל חרתה על דגלה השתדלות מתמדת לקיום תורה ומצוות בשלמות, בלי חשש ובלי מורא ובלי לחפש 'הנחות' ". אני אדם פשוט ולכן אני מבקשת שיסבירו לי איך סיסמה גבוהה כזו באה לידי ביטוי בחיי המעשה. משה ממשיך באותו הקו: "בצניעות: צניעות בלבוש, צנועות בהתנהגות, בכשרות... בכל דבר".

אני מעלה חשש שמא התנהגותם יוצרת היבדלות ומרחיקה אותם מחלקים מסוימים בעם. נאוה מבטלת את חששותיי, "חלילה. איננו מתבדלים כלל וכלל. התנועה פונה לכל גוני העם, ואנו פונים לחיבור עם כל גוני הקשת של האוכלוסייה כולל עם החרדים ועם הציבור שאינו מקפיד על קיום תורה ומצוות".

"אבל," אני מקשה, "האם ההקפדה שלכם להשתתף בפעילויות נפרדות בלבד, אינה יוצרת חיץ ביניכם לבין האחרים? והרי יש פעילויות שלכתחילה לא תסכימו להשתתף בהן או להצטרף אליהן?"

אני מוטרדת, אבל יוסי כלל אינו מודאג, "אדרבה," הוא מצליח להפתיע אותי, "מהניסיון שצברנו, זה אינו מרחיק. זה אפילו מקרב". נראה שאינני מצליחה להסתיר את ספקותיי. על אף שאינני אומרת מילה, הוא קורא אותי כמעט כמו ספר פתוח וממשיך, "התנועה שלנו מחוברת כל-כך לכולם: אמנם רוב חניכינו מזוהים עם ציבור הציונות הדתית, אבל יש בסניפינו גם חניכים חרדים, חניכות שהן תלמידות ב"בית יעקב" וחניכים הלומדים בבתי ספר ממלכתיים, יש לנו סניף עולים וסניפים בעיירות הפיתוח. דווקא מתוך החיבור הזה לכלל, כשרואים עד כמה חשוב לנו לפעול עם כולם, זה כנראה מקרין החוצה, ובמקומות שהקרניים פוגעות, כמו קרני אור, הן גם חוזרות. חווינו פעמים רבות פתיחות כלפינו. אנשים וגופים המקיימים אירועים אינם חוסכים מאמצים כדי לאפשר גם לנו להשתתף בלי להתפשר על עקרונותינו. כשמבינים שמשהו חשוב לך באמת, יש רצון גדול להתחשבות ולהתקרבות. אנחנו מרגישים את הקרבה הזו ואת המאמצים שנעשים לא אחת בכיוון זה".

לפני כשבועיים פגשתי בבית הכנסת שלנו, בין עלוני השבת, חוברת קומיקס ססגונית המתארת במלל מצומצם המתלווה לדמויות ילדים מחויכים, האחד בתסרוקת קצוצה, בכיפה סרוגה ובג'ינס והאחר בקרחת, בפאות מסולסלות, בכיפה גדולה ובציציות מתנפנפות. על החוברת התנוסס סמל תנועת "אריאל". באתי מוכנה. אני שולפת מהתיק שלי את החוברת הקטנה ושואלת לפשר ההפקה הזו: "מה לתנועת נוער ולחוברות קומיקס?"

משה מתנדב להסביר, "אנו, בתנועה, כמו שהסברנו קודם לכן, עוסקים בתכנים רציניים ומורכבים. חוברת קומיקס היא אחת מן הדרכים שלנו לעבד מסרים מורכבים ולהתאימם לחשיבה ולתפיסה של החניכים הצעירים. בחוברת הראשונה, זו שאת מחזיקה בידך, הסברנו את האידיאולוגיה של התנועה. לילדים קל להתחבר לתמונות של ילדים שמזכירים להם את עצמם. השפה קרובה לשפתם, ובכלל, לשפת הקומיקס יש יתרון חשוב: היא בבחינת מועט המחזיק את המרובה. התמונה מדברת במקום אלף מילים. המלל קצר וממוקד. גם ילד שאינו 'תולעת ספרים' וחובב קריאה ברוב המקרים לא יירתע מקריאת קומיקס, ומי שקורא בדרך כלל יקרא עד הסוף ולא יתייגע באמצע הדרך".

"אם הדרך הזו משובחת כל-כך," אני מציעה בהיסוס, "אז אולי תוציאו לאור עוד כמה חוברות...."  נאוה מגלה לי שאת הצעתי הזו הם קיבלו עוד לפני שהצעתיה. יש חוברות נוספות בדרך: "לקראת חנוכה תופץ, בע"ה, חוברת העוסקת בתרבות המערב ובהבדלים שבינה לבין תרבותנו. מתוך ההבדלים הללו, מתוך ההשוואה, נוצר לימוד משמעותי, כי הדברים מתחדדים ומתבהרים." עד שאני תוהה על דבריה של נאוה, על הראייה המיוחדת שלה ושל יתר הצוות לראות את היכולת של ילדינו לקלוט מסרים מסובכים כמובנת מאליה, נאוה ממהרת להסביר, "אין לנו ספק בזה," היא מדברת בשם כולם, "ברור שהם יכולים. צריך רק לחפש את כלי ההגשה הנכונים" ומתוך ההתלהבות שכבר נסחפה בה, היא מספרת על חוברות נוספות שלעת עתה הן בגדר רעיון, אבל בהמשך הדרך תקרומנה נייר וצבע, תמונות ו"בלונים" של אמירות קצרות: חוברות שתעסוקנה בצניעות בכלל, בצרכנות צנועה ונכונה וב.....

נראה שהרשימה של הנושאים העומדים על סדר יומם של אנשי התנועה מתעשרת כל הזמן. החיפוש התמידי של דרכים ואמצעים להקנות ערכים, לפתור בעיות, לספק צרכים רגשיים וחברתיים, אינו פוסק. משהסתיימה הכנתו של מיזם אחד והוא כבר "רץ" בסניפים, אנשי התנועה אינם שוקטים על השמרים ופונים בכוחות מחודשים למיזם הבא. נראה שהמרץ המאפיין את הדור הצעיר, מפיח רוח צעירה גם בדור המבוגר שבחר להדריכם בדרך החיים.

לסיכום אני פונה שוב ליוסי, נציג אותו הדור, שהוא ספק צעיר ספק מבוגר, ושואלת מה ירצה לאחל לתנועה שהוא עומד בראשה. יוסי, בתנועה אופיינית, משחק קצת בזקנו הארוך, ששחור וגוני אפור משמשים בו בערבוביה, ובעיניים בורקות, בהתלהבות שרוח צעירה נושבת ממנה הוא משתף אותי בצימאון הגדול להקים סניפים נפרדים – צימאון שגורם לפניות המגיעות אליהם חדשים לבקרים, מהצפון, מהמרכז ומהדרום לבוא ולהקים סניפים חדשים. הפעם אין הוא ממהר. הוא חושב, נראה כאילו סורק את הדברים בראייה פנימית, ובסוף מברך במתינות ובכובד ראש: "אני מאחל לתנועה להמשיך לגדול ולהתפתח, לעבוד את ה' ביראה ובאהבה ולהגדיל את כבוד ה' בעולם". אני מצטרפת לברכה, מודה לחברים שהקדישו לי מזמנם, ויוצאת לדרכי כשבראשי חומר רב למחשבה.