כאשר יש לנו קשיים המטרידים אותנו,  ובפרט בקשר זוגי, ואנו לא נותנים להם מקום אמיתי של התייחסות והתמודדות, הדברים עלולים להתעצם בתוכנו. התחושות הקשות, הקושי והכאב עלולים לגדול...

*********** 

לכל זוג ישנם התמודדויות משל עצמו. התמודדויות שהקב"ה התאים במיוחד עבורו.

אחד הניסיונות שלנו בתור זוג, ובתור יחיד הנמצא במערכת זוגית, היא- לא לגרור את ההתמודדויות. לא לגרור את הקושי, המחלוקת, הכאב.

לאחרונה שמעתי משפטים רבים המבטאים את אותו עניין בניסוחים שונים: "הייתי בטוח/ה שזה יסתדר מעצמו", "חשבתי שזה יעבור", "לא מצאתי את הזמן והאפשרות שנדבר", "בהתחלה זה לא כל כך הפריע", "לא רציתי לקלקל את האווירה".. וכדומה.

זה נכון שלעיתים קשה לפתוח ולדבר על דברים מורכבים בקשר. לא תמיד קל לדבר על מה שמפריע. לעיתים יותר פשוט להמשיך הלאה, לנסות להתעלם, או בניסוח קצת אחר: להדחיק את המועקה, את הקושי, ולתת לה להיגרר...

עם זאת חשוב שנבחין בין המקום בו אנו באמת סולחים, שאיננו סוחבים איתנו או מדחיקים, אלא מקבלים בצורה אמיתית וכנה את בן או בת הזוג ואת מה שקרה, וממילא הצורך לדבר על כך, פוחת. לעומת זאת, יש מקום אחר בו אנו פשוט נמנעים מלדבר על הקושי שלנו, אך הקושי נשאר בתוכנו, בלב...

כל קושי, "לכלוך, אבק" ומועקה, אם לא מטפלים בה בזמן, לא מדברים עליה, לא מנסים "לנקות" אותה, לברר, יכול רק לגדול ולהתפתח עוד יותר. וחבל. איננו רוצים להגיע למצב בו אנו מרגישים ש"אני עוד רגע הולך להתפוצץ..." בשביל להתחיל לדבר על הדברים. חשוב לנסות ולזהות כשההרגשה הלא טובה רק החלה, מה בדיוק הפריע לי, פגע בי, ולנסות לשוחח על כך. 

עם זאת, חשוב גם לדעת למצוא את הזמן הנכון. העובדה שדבר מסוים מפריע לי או פגע בי, לא אומר שברגע שבו נפגעתי, זה הרגע לדבר על כך. ממש לא. כדאי וחשוב למצוא את הזמן הנכון והמתאים לדבר על כך. זמן בו שניכם רגועים ונינוחים. זמן שבו אתם נמצאים לבד, ואין אוזן נוספת שמקשיבה. זמן בו יש יישוב הדעת שמאפשר לדבר על הדברים מתוך כבוד והקשבה לצד השני.

ואם יבוא מישהו שיאמר (וכבר באו ואמרו...):" אני לאשתי לא יכול להגיד שום דבר שמפריע לי, כי היא מיד נעלבת ואי אפשר לדבר איתה!!" הייתי מציעה לנסות ולבדוק (וכן גם להפך): איך אתה אומר לה את מה שמפריע לך? האם זה בזמן שמתאים לשניכם? האם זה נאמר בכעס ומתוך הטחת אשמה? או שזה נאמר בכבוד ומתוך ניסיון להבין גם את הצד שלה?

בכדי שהדיבור יהיה מועיל, אנו מוכרחים לזכור ולהזכיר לעצמנו שדיבור שנאמר בהתקפה ומתוך הטחת אשמה, סביר להניח שיעורר התנגדות. לכן כל כך חשוב למצוא את הזמן הפיזי והנפשי המתאים ביותר לדבר. להכין כוס תה, כוס מיץ, ולדבר בנחת. בהקשבה ומתוך רצון שיהיה רק יותר טוב.

זה המתכון בעזרת ה' לקשר שנבנה וצומח כל הזמן.

ולסיום, כדאי שנדע ונפנים- כי קושי או התמודדות אינם סימן לחולשה או לכך שמשהו בקשר שלנו אינו טוב. להפך. כל קושי הוא מקור לצמיחה נוספת בקשר. להבנה עמוקה יותר, לקשר כנה יותר, לאהבה שמתרחבת. כדאי שנזכור כי כל משבר, הוא משגר, הוא פתח, הוא אפשרות.

הקושי הוא סימן לכך, שיש לכם את היכולת לצמוח, שהקב"ה מאמין בכם, וביכולתכם להגיע למקומות גבוהים, עמוקים ואוהבים יותר ויותר...

אודליה מימון, עו"ס, יועצת אישית וזוגית [email protected]