בעקבות החלטת מערכת מגזים ה'טיים' לבחור במפגין כאיש השנה שתמונתו תתנוסס על שער המגזין המסכם של השנה שוחחנו עם ד"ר אלישבע סדן, מומחית לחקר מחאות חברתיות מהאוניברסיטה העברית על ההחלטה שלדבריה היא נכונה וראויה.
בראשית דבריה מדגישה ד"ר סדן כי המגזין בחר כאיש השנה את 'המוחה' ולאו דווקא ב'מפגין' ומדובר בדגש חשוב לטעמה שכן המאפיין של השנה האחרונה בעולם כולו הוא האנשים שהשמיעו את קולם נגד השלטון שלא ביצע את חובותיו כלפיהם.
ד"ר סדן מזכירה את דבריהם של מפגינים בניו יורק שקבעו כי ל-99 אחוזים מהציבור בעולם יש על מה למחות, רבים מהם מודעים למציאות שסביבם אך מעדיפים שלא להיות אקטיביים ולא לפעול נגד המצב מחשש למחיר האישי שישלמו, במאסר, בפיטורין ולעיתים גם במותם. משום כך עצם המחאה מביעה אומץ הראוי בהחלט לתואר לו זכתה ב'טיים'.
ובאשר לשאלה אם לא ראוי היה להמתין ולראות לאן פני המהפכות שיתכן ויובילו להקצנה איסלאמית ושלטונית, אומרת ד"ר סדן כי אכן בהחלט יתכן וכזה הוא המצב, אך גם אם בטווח הקצר המהפכות מביאות לתוצאות שליליות כהכבדת עולו של השלטון על העם או עלייתו של שלטון קיצוני לא פחות, הרי שבטווח הארוך יותר התוצאות תהיינה חיוביות שכן עצם קיומה של מחאה יניב בהכרח שיפור. ל
דבריה, כך היה במהפכה הצרפתית, כך גם במהפכה האמריקאית, במאבק נגד אי השיוויון כלפי שחורים ובמהפכות נוספות שגם אם בתחילה נראה היה שהובילו לנסיגה הרי שהעלאת עקרונות השיוויון הובילה בסופו של יום לתוצאה טובה יותר.