בנטורי קרתא מציינים מלאת חמש שנים להשתתפותם של חמישה מנציגיהם מארצות הברית ומאירופה בכנס השואה שהתקיים באיראן ובו כזכור נשא נשיא איראן מחמוד אחמדיניג'אד פרש את תפיסת עולמו אודות שואת העם היהודי.
במייל פנימי שמפרסמים אנשי נטורי קרתא הם מזכירים כי "באותו כינוס גדול, פרסמו הני שלוחי עמך בית ישראל את אמונת התורה הנצחית, שאין הציונים באי כח העם היהודי, ואין הציונים יכולים להשתמש בדמם של נרצחי אירופה הי"ד לצרכי תעמולתם וממשלתם, ואדרבא האמת היא שהציונים עצמם עשו הכל כדי לעורר שנאת ישראל באירופה ה"י, ולא נחו ולא שקטו עד שהביאו על בני ישראל את החורבן הנורא, ועד היום ממשיכים בדרך זה לסכן את העם היהודי ולהשתמש בדמו לצורכי שלטונם הטמא". עוד הם כותבים כי קבוצת נציגיהם "גם הכריזו שם שאין לבני ישראל שום סכסוך ומלחמה כלשהו עם שום ממשלה ומדינה, והעם היהודי דורש שלומם וטובתם של כל העמים, ומייחל רק לביאת משיח צדקנו לתקן עולם במלכות ש-די במהרה בימנו אמן".
לטעמם דברים אלה הצליחו להרטיט את ליבם של האיראנים,\ או בלשונם "דברים ברורים אלו עשו רושם כביר וקידוש השם גדול על כל המשתתפים בכינוס הזה באיראן, והתרגשו הגויים מאוד לשמע הדברים הללו, והתקדש שמו הגדול יתברך ברבים, אך למרבה הצער לא הכל חשבו כך..." במילים אלו מבקרים אנשי נטורי קרתא בין השאר גם את מבקריהם מקרב הציבור החרדי, בלשונם "האגודאי, ואף זה ה"קנאי"", שלדבריהם "הזדעזע רגז ורעש כל כולו במשך שנה ואולי אף יותר (!!!) מהביקור הזה של כמה יהודים חרדים למהדרין מן המהדרין מסלתה ושמנה של היהדות החרדית בחו"ל בכנס הזה באיראן, שכינס נשיא איראן מר מחמוד אחמדינידזשאד ירום הודו, שאז באותה תקופה, כשנתיים אחרי היבחרו, נבחר ע"י הציונים להיות ה"היטלר" דדורנו, וחרקו הציונים שיניהם בכעס על כך שהנה באים כמה יהודים חרדים ומשלימים עמו, ועוד מתקבלים אצלו בכבוד וביקר ללא שנאה וללא איבה ומריבה, מה שסתר כל בניינם ומהותם, וקלקל כל תואר ה"היטלר" וה"עמלק" שהתאמצו ועמלו כל כך להכתיר לראשו".
באשר לביקורת שהוטחה בהם בעקבות המפגש עם הנשיא האיראני והדברים שנאמרו באירוע, מסתבר שבנטורי קרתא לא מתרגשים במיוחד ואף תוקפים את התוקפים. בהקשר זה הם מזכירים מחאה שנשמעה גם מכיוון פלג בחסידות סאטמר, ומיד משיבים אש: "למרבה הצער, ככל הנראה כיוון שהכינוס שם היה סביב נושא השואה (שהציונים כל כך עמלים תמיד להשתמש בו לצרכי תעמולתם), עורר הדבר כעס וזעם גדול גם אצל יורש אחד הנקרא לאדמו"ר תחת שם הקדוש "סאטמאר", ויצא קצפו על כך וחשש שהנה אולי יגידו שאלו היהודים יש להם איזה שייכות עם חצרו, ומרוב מנוחה ושלווה נעימה כנראה לא יכל לסבול בשום אופן את דרך הגלות והכניעה בפועל מה שמחייב המצב בדור הזה, עד שיצא הוא ו"בית דינו" במחאה גדולה נגד נטורי קרתא, וכתב שהם "עושים מעשי טירוף", ואחר כך עוד עמל שבוע שלם להכריח את בד"ץ העדה החרדית שגם הם יחתמו וישתתפו עמו לבל יהיה "לבד במערכה", ויראה כאילו זה רק מערכה שלו, אלא בשותפות עם הבית דין הגדול שבירושלים, יהיה נראה כבר מערכה מכובדת של כל היהדות החרדית... אכן למרבה הכאב והצער המודעות הללו יצאו, כאשר האגודאים והציונים והמסרחי (המזרחי, הציונות הדתית. ש.כ.), ששו על מודעות אלו כמוצא שלל רב, והתהווה חילול השם גדול, והתרבה בילבול המוחות והדעת. וייזכר לטוב אחיו של אותו יורש הלא הוא היורש בעל החצר השנייה, ששתק מההתחלה ועד הסוף, ולפחות לא התערב לרעה, ובדורנו זה האביון, גם שתיקה כזאת יש בה מעלה רבה".
וכיצד מתמודדים בנטורי קרתא עם המחאה הפנימית נגד קשריהם עם אחמדניג'אד? פשוט – ממשיכים כמקודם, וכך הם מתארים זאת במייל הפנימי: "אחר כל הכלימות והרוק מבית ומחוץ, לא התפעלו אלו האמונים ללכת בדרך התורה בלי שינוי, והמשיכו לפרסם האמונה, וכן היה כבר לעולמים, שכן מה עשה רבי יוחנן בן זכאי כשרצו הבריונים להורגו באם יצא אל אספניינוס, ומה עשה ירמי' הנביא כאשר השליכוהו אל הבור בעבור שהכריז את דבר השם להיכנע למלך בבל, רק התפללו אל השם וציפו לישועתו, ולא הניחו ידם. הרבה מאמרים כתבו יראי השם אחרי זה, וכן מודעות שונות התפרסמו".