תושבת אלון שבות צפתה מחלון ביתה ונדהמה לגלות ערבים עוקרים ושורפים נטיעות בנצר שבגוש עציון שניטעו רק שעה קודם לכן ע"י פעילי נשים בירוק וגרעין נצר.
"הערבים מרגישים את חולשת השלטון הישראלי, קוראים את המפה הגיאופוליטית וכן את הבלבול הפנימי בישראל בקשר למעמדה של ארץ ישראל", מסבירות נדיה מטר ויהודית קצובר, מראשי נשים בירוק.
הם מספרות על האירועים בסוף השבוע האחרון, "ביום רביעי האחרון סיירו, כמדי יום כמעט, נשים בירוק בשטחי נצר וגילו כי הערבים חרשו אדמות סקר בניסיון להשתלט עליהן. מיד הוחלט לטעת על האדמות כדי שהערבים לא יטעו. בהתרוממות רוח גדולה ניטעו ביום שישי כ-60 עצי איקליפטוס ע"י באי השיעור השבועי בגבעות יהודה, שנושאו היה "ברכת הבנים", והועבר ע"י הרבנית גאולה טברסקי. לאחר שעה רוממות הרוח התחלפה בעוגמת נפש, כאב צורב ותחושת חילול ד', כאשר צופה מגבעת החיש באלון שבות הסמוכה התקשרה והודיעה: הערבים עוקרים ושורפים את העצים שנטעתם".
בנשים בירוק לא ויתרו, "לאחר ההודעה התבצע גיוס חירום של הפעילים. השעה 14:00. עוד שעתיים וחצי שבת... חוזרים לשטח ונוטעים שוב את אותה חלקה עם 60 איקליפטוסים אחרים. התפתח עימות עם הערבים שעדיין היו במקום. הערבים, תוך שהם מקללים ומנסים לתקוף את היהודים, קראו למשטרה. נשים בירוק קראו לצה"ל והודיעו למנהל האזרחי.
הכוחות הגיעו לשטח במתכונת מצומצמת של יום שישי למרות שידוע שדווקא בימי שישי ושבת הערבים בשטח בצורה אינטנסיבית. כשהכוחות כבר בשטח מתברר שאין להם יכולת לעשות דבר ואין הם מצליחים לסלק את הערבים".
ומה עזרא נאווי עושה בנצר? "לעזרת הערבים הגיע מושיעם, הרי הוא הפעיל מהשמאל הרדיקלי עזרא נאווי, הדואג לערבים "המסכנים" הגוזלים את אדמות המדינה בדרום הר חברון ועכשיו מתברר גם בגוש עציון. לערבים יש קשרים. הפעם הזעיקו את עזרא נאווי. פעם שעברה את האו"ם. ברור אפוא שהמאמץ הערבי לגזול את אדמות היהודים בגבעות יהודה ושומרון מאורגן וממומן היטב, ע"י גורמים מקומיים ובינלאומיים", מסבירה נדיה מטר.
הפעילים ממשיכים במאמץ להוציא את הערבים מהשטח, "השבת לוחצת...צה"ל "רץ" להוציא צו שטח צבאי סגור כדי להוציא את הערבים. ליהודים נאמר "תצאו, אנחנו מוציאים את הערבים", אבל הפעילים ראו שצה"ל אינו מצליח להוציא את הערבים ואז הכריזו שאם הערבים לא יסולקו הם יארגנו שבת בשטח. הוזעק למקום ה"מת"ק" (קצין קישור) דובר ערבית כדי שיסביר לערבים פשר הצו הצבאי ושעליהם לצאת מהשטח".
יהודית קצובר מציינת כי היחס לערבים היה שונה בתכלית מהיחס לו זוכים בדרך כלל המתיישבים, "הפעילים שפשפו את עיניהם כלא מאמינים, באיזה ג'נטלמניות התייחסו חיילי צה"ל לערבים שזה עתה עקרו ושרפו ליהודים את העצים. איזה עדינות, איזה הקשבה, רחוק מאוד מהמראות של סחיבות, מכות וכליאות של "המתנחלים". אין פלא שלערבים אין שום מורא משלטון ישראל, אין הרתעה, אין שום פחד, רק חוצפה והתגרות אינסופית.
בסופו של דבר, כוחות הביטחון, בראותם את עקשנות הפעילים שלא מתכוננים לעזוב את השטח למרות לחץ השבת, ושהעימותים יימשכו, הצליחו להוציא את הערבים וב"ה, נכון לרגעים אלו, השתילים עומדים ומחכים לגשם".
בנשים בירוק מציינים, כי "זהו התהליך על כל שטח אדמה שנגאל באדמות נצר. היהודים נוטעים. ערבים עוקרים ושורפים. היהודים שותלים וחוזר חלילה. ההשתדלות, הנחישות והמסירות של תושבי האזור הם שיקבעו את העתיד. ב"ה אנשי גוש עציון ממשיכים את ההיסטוריה של ההיאחזות בהר. את זה הבין הערבי היטב שבתסכול רב אמר לפעילי נצר: "אני רואה שאתם חזקים ולא תעזבו כאן".
