"לא רק שאין להעלות על הדעת איזו אפליה שהיא", אומר הרב דרוקמן, "אלא אדרבה, הם (בני העדה האתיופית) הם חלק בלתי נפרד מכל העשייה החינוכית פה. אנחנו נמצאים עכשיו בבית הספר תלמוד תורה עציון והם לומדים כאן בבית הספר כחלק בלתי נפרד של בית הספר".
במקום פגשנו את הדסה סמואל, בת לעדה האתיופית, שבנה לומד בת"ת עציון. הדסה סיפרה שהיא מרגישה טוב מאוד בבית הספר ובקהילה שלה, אבל הבעיה זה בחוץ - "בחוץ אין מה לעשות, צריך להתגבר על זה. הגזענות נמצאת בחוץ, אין מה לעשות - אבל בבית הספר אני לא מרגישה את זה".
ידידיה ישרים, יו"ר ועד ההורים בבית הספר סיפר כי הילדים שאלו אותו מדוע לא הצטרף להפגנה הגדולה שנערכה ביום שלישי. "לא רציתי להיות שותף לסימון קרית מלאכי כעיר גזענית", הוא מסביר, "קרית מלאכי זו עיר של קליטת עלייה".