דיון סוער הבוקר (שלישי) בועעדת הכספים בנושא התייקרות תעריפי התחבורה הציבורית. בראשית הדיון, יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) הביע את תסכולו ממיעוט המשתתפים היחסי ואמר ש"הדבר נובע מכך שהנושא נוגע למעמד הביניים ולשכבות החלשות. לתעריפי התחבורה הציבורית אין ייצוג בכנסת ואין לוביסטים. לעומת זאת בדיון אמש על מניות ובתי השקעות חדר הוועדה היה מלא מפה לפה". חברי הוועדה ביקשו להתריע, כי "אנו צפויים למרי אזרחי; היתה מחאה, היו הבטחות אך לא קרה דבר וגם מה שקרה – רק בזכות ועדת הכספים".
אחד מיוזמי הדיון, ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) אמר כי "ישראל מפגרת מאוד בתחום התחבורה וגם תעריפיה יקרים מאוד. היתה מחאה חברתית ואחת ההמלצות של ועדת טרכטנברג היתה להפחית את התעריפים בתחבורה הציבורית אבל בפועל קרה בדיוק ההיפך. ב- 1 בינואר התעריפים עלו בשיעור מצטבר של 14% (קווים עירוניים ובינעירוניים, חופשי חודשי וכד'). זאת בעוד מדד המחירים לצרכן ירד ב- 0.3%". כוח הקנייה של מעמד הביניים והשכבות החלשות נפגע ופתאום, כאילו לא היתה מחאה".
ברוורמן התייחס לפגיעה הקשה במיוחד בשכבות החלשות, "הקבוצות החלשות בכלל לא במשחק אלא רק מעמד הביניים, שבוודאי צריך להיטיב עימו אבל בדרך אסור לזנוח את שכבות המצוקה. אם לא בונים חברה שיש לה כלכלה צודקת ומורידים מסים לעשירים הדבר יוביל להתרסקות. כשרוב האוכלוסייה מחוץ למשחק יפרוץ מרי אזרחי. הגיע הזמן לדבר על כלכלה לא רק של צמיחת תוצר אלא גם על כלכלה צודקת שיש בה גם יעילות וגם תחרותיות".
ח"כ חנא סוייד (חד"ש) ציינה כי "עליית התעריפים בעת הזו, זו שערורייה. בעקבות המחאה, יש לבדוק כל הצעת חוק וכל צו או תקנה או החלטה לשנות תעריפים, כיצד היא משפיעה על המצב החברתי במדינה".
ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) הזהירה "אנחנו ניצבים לפני גל מחאה גדול עוד הרבה יותר ממה שראינו בקיץ האחרון. היו המון הבטחות אך בפועל לא קרה דבר. אפילו בנושא המיסוי שהממשלה התהדרה בו, ההישג היחיד , הוא תולדה של עבודת ועדת הכספים ולא של ועדת טרכטנברג שנבע מדרישתה הבלתי מתפשרת לכלול ברפורמת המיסוי; זיכוי ממס בשיעור 2% למעמד הביניים".
ח"כ מגלי והבה (קדימה) הזכיר כי "התשתיות והתחבורה זכו בתקציבים גדולים מאוד שאינם מנוצלים במלואם ובכל שנה אנחנו נדרשים לאשר את השימושים שייעשה בהם, אז במקום שהתקציבים העודפים יוחזרו לאוצר, צריך להפנות אותם לטובת סבסוד הנסיעה בתחבורה הציבורית".
ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) עוררה סערה כשהעלתה בדרך אגב את נושא העלאת שכר הח"כים ב-1 בינואר, "יש תחבורה ציבורית שאינה עונה על כל הצרכים ובנוסף, היא גם יקרה. אני מתקשה להראות את פניי במקום מגוריי, כשמחד, מעלים את שכר הח"כים ובאותה נשימה, מעלים את תעריפי התחבורה הציבורית".
ח"כ שי חרמש (קדימה) הביע תרעומת על ההשוואה הלא ראויה, כיוון ש"בנושא שכר הח"כים יש ועדה ציבורית בראשות פרופ' גרונאו שהיא זו שקובעת. יש למנוע התייקרות בתעריפי התחבורה הציבורית, אבל אין לזה כל קשר לשכר הח"כים, שלא הח"כים קובעים אותו".
היו"ר גפני, דווקא תמך בסולודקין ואמר ש"העלאת שכר הח"כים, במיוחד בעת הזו, היא בעייתית. ועדת הכספים תדון ותכריע בנושא שכר נושאי משרה בכירים ברשויות השלטון ; הנשיא, ראש הממשלה, השרים, השופטים והדיינים וההצעה שתעמוד על הפרק תהיה להצמיד את שכרם לאמצע: חצי למדד וחצי לשכר הממוצע במשק ולא רק לשכר הממוצע, כיוון שהדבר יוצר עיוות. הצמדה לשכר הממוצע היא גזילת כספי ציבור. שכר הח"כים איננו בסמכות ועדת הכספים, אך עצם ההכרעה בשכרם של שאר הבכירים, יחייב בנושא שכר הח"כים".
מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, יהודה אלבז הסביר כי "העלייה הממוצעת בשנה שעברה היתה אפס. לא רק שלא העלנו תעריפים אלא הורדנו אותם. אבל בינואר, נדרשנו להתאים את המחירים למדד".
רפרנט תחבורה באגף התקציבים באוצר, אשר דולב, אמר ש"טענת התקציבים העודפים איננה נכונה, שכן הללו מוקצים לפרויקטים אחרים של אותו משרד ולכן לא ניתן לעשות בהם שימושים מזדמנים, אף לא למען סבסוד תעריפי התחבורה הציבורית. זו החלטה תקציבית נפרדת".