קברם של בני הזוג הולצברג הי"ד
קברם של בני הזוג הולצברג הי"דפלאש 90

בספרו החדש 'השליחות האחרונה' (הוצאת אחוזת בית) מגולל ליאור אלפרוביץ' את סיפור הפיגוע בבית חב"ד במומביי בשנת 2008, הפיגוע בו נרצחו גבי ורבקי הולצברג. הספר הנפתח ברגעי האימה ובהמשכו חוזר אחורה לימי ילדותם ועלומיהם של בני הזוג הולצברג, תוך כדי מסע להיכרות עם חסידות חב"ד ומשימת השליחות, מדגלי הפעילות של החסידות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אלפרוביץ' המספר על כתיבת הספר שארכה שנתיים ימים.

"זהו לא רק סיפורם של גבי ורבקי, אלא גם סיפור הרקע הרעיוני שמביא אותם להודו. כשמבינים את ההקשר של השליחות מגיעים לשולח, לאידיאה, לתכלית השליחות ואז מגיעים גם אל הרבי ולחמו, הרי"צ", הוא מספר.

לתוויית פסיפס סיפורם של בני משפחת הולצברג והחסידות כולה נעזר אלפרוביץ' באנשי החסידות שסיפרו לו על מנהגיה הייחודיים, בבני המשפחה ובסנדרה, המטפלת, עימה שוחח ארוכות על פרטי הרגעים הדרמטיים של הפיגוע, רגעים אותם צלחה עם מוישי הקטן אותו הצילה.

"זו הייתה משימה לא פשוטה לחדור לפינות הכאובות של משפחה שכולה. זה היה תהליך ארוך, אבל לאט לאט המשפחה התחילה להיפתח", הוא מספר ומציג דוגמא לפרט המתברר ומובן לקורא רק מתוך הכרות עם הראיה הכוללת של מוסד השליחות החב"דית: "סוגיה שנראית לא כל כך נורמאלית. היו לבני הזוג שני ילדים שחלו במחלה קשה והיו מאושפזים בישראל במוסד רפואי שברור לאן הוא מוביל. למרות זאת הם פעלו בהודו. לעין רגילה זה נראה כדבר משונה, אבל כשישבתי עם ההורים ואני רואה את האמונה שהעשייה תביא את הגאולה הפרטית והכללית, כשמבינים את אורח החיים הזה קל יותר להסביר דברים אחרים פחות ברורים".

על שיחותיו הארוכות עם סנדרה הוא מספר כיצד משיחה לשיחה התרבו הפרטים שהוסיפה וסיפרה. בשיחותיה אלו סיפרה כי כאשר רצה מהמזווה כדי להוציא ולחלץ את מוישי הקטן גבי ורבקי היו עוד בחיים. המשמעות היא שניתן היה להציל אותם שכן 36 שעות חלפו בין כניסת צמד המחבלים למבנה ועד לכניסת כוחות הביטחון ההודיים למקום. כבר בשלבים הראשונים של האירוע נהרג אחד המחבלים, כלומר נותר רק מחבל אחד שהחזיק במקום במשך למעלה מיממה ואיש לא השתלט עליו, עובדה המחזקת את התחושה הקשה בעקבות האירוע.

על שלבי הכנתו של הספר מספר אלפרוביץ' כי העביר לבני המשפחה את פרקיו תוך כדי כתיבתם כדי לאמת נתונים, שמות ואירועים המובאים במהלכו. אלפרוביץ' מזכיר את היותו היסטוריות המבקש לצד הבאת הסיפור גם להביא אותו במדויק כפי שהיה. לבני המשפחה היה קשה בתחילה להבין את אופי הסיפור שאינו סיפור חרדי קלאסי, ועל אף שהיו חפצים לתאר את יקיריהם כמלאכים הבינו את הצורך להציג אותם בספר כבני אנוש על מורכבות חייהם ואישיותם.