טור על זוגיות ומשפחה במדור נשים עם מנחת הנישואין שרית יורב. מדי שבוע נעלה שאלה בנושאי זוגיות, נישואין, משפחה ועוד. שאלה: הורי בעלי מעירים לנו לא פעם בנושאים מהותיים כמו חינוך הילדים. בעלי-מחזיק מאוד מהוריו (אנשי חינוך ותיקים) ומעוניין שנטה לדבריהם אוזן קשבת ונקבל את דעתם. במקרים רבים אני חולקת על דעתם, בכל זאת – אלו הילדים שלי, כאמא-אני מכירה אותם קצת יותר מאשר סבא וסבתא מפנקים. אני מבקשת מאוד מבעלי-"אל תיתן להוריך להתערב לנו בחינוך הילדים!", אבל הוא טוען שאני לא אובייקטיבית, להורים שלו יש ניסיון חיים יותר רחב משלנו, הם גידלו בהצלחה את משפחתם הענפה ויכולים לתרום לנו רבות בעצתם, כדאי לשמוע בקולם. המריבות הללו, סביב חינוך הילדים, מאוד לא נעימות לנו. לפעמים הן מתרחשות בנוכחות הילדים ולפעמים – מול ההורים (כמובן באופן מוסווה - במבטי עיניים ו"פרצופים"). מה עלינו לעשות? לתת להם להתערב לנו בחינוך?
תשובה: לצערי הרב המצב שאת מתארת נפוץ מאוד. לא ציינת בשאלתך את המצב הכלכלי שלכם. אולי זו נראית נקודה שלא כל-כך קשורה אבל הרבה פעמים הזוג נעזר בהורים (אפילו נשען) מבחינה כלכלית. כתוצאה מכך, מתוך תחושה של הכרת טובה – בני הזוג מרגישים מחוייבים לשמוע בעצתם בנושאים אחרים, שלא קשורים דווקא לכלכלה, כמו: חינוך הילדים, היכן לגור וכדו'. לפעמים ההורים מרגישים שמחוייבים לקבל את דעתם, אולי אפילו בתת-המודע שלהם משדרים זאת לבני הזוג.
אני לא נכנסת כרגע לנושא הרחב של האִם ועד כמה מותר/רצוי/אסור לקבל עזרה כלכלית מההורים. ברור שהתשובה לשאלה הזו היא לא רק תשובה אידיאלית, אלא גם תלויית מציאות (למשל, בדרך-כלל, לא מצפים מבני זוג ששניהם כעת לומדים ולא עובדים, לא לקבל אפילו שקל מההורים) ולכן יש פנים לכאן ולכאן. מה שחשוב לענייננו הוא להיות מודעים לכך שלפעמים החשיבה שלנו היא לא מאה אחוז אובייקטיבית. יכול להיות שהעצה של ההורים נשמעת לך, האבא, מאוד הגיונית, כי אתה מרגיש מחוייב להם כל-כך, ברמה כזו שמעוותת את אמות המידה החינוכיות שלך. למשל: אם יש לכם עקרון שלא מקבלים ממתק לפני השינה, והנה – הסבתא מציעה ממתק לילד. אתה יכול לטעון: "שטויות, מה יקרה אם פעם אחת, אצל הסבתא, נוותר על העקרון, כולם מבינים שזה פינוק שמותר רק אצל סבתא ואין חשש שההתנהגות הזו תועתק לבית". יכול להיות שבאמת תאמין במה שאתה אומר אבל גם יכול להיות שמשפט כזה נובע מעמדת חולשה- מול הסבתא שמכירים לה הרבה טובות.
יכול להיות שאת, האֵם, מתנגדת לטופי לא בגלל שהוא מזיק לשיניים אלא בגלל שאת מתנגדת למביאת הטופי – הסבתא. יתכן שיש לך מאבק כוח איתה – אולי את מרגישה שבעלך מעריך אותה יותר ממך. אני מציעה לך לחשוב עם עצמך: האם אמנם יש כאן מאבק כוח? אם כן, צריך להעלות את הדברים בשיחה עם בעלך, בפתיחות, בכנות ובנחת. לומר לו שאת מרגישה קצת מאויימת, מרגישה שהוא מחשיב את אימו יותר ממך ואת דעתה יותר מדעתך. לחשוב יחד – מה אפשר לעשות כדי לחזק את הקשר הזוגי בינינו – להוכיח לעצמנו שאין לאף אחד מאיתנו מישהו יותר קרוב לו בעולם מאשר בן-הזוג.
אני לא אומרת שמעכשיו מכל טופי נעשה סיפור. יש בהחלט דברים שאפשר וכדאי "להחליק" ולא לעשות מהם "מלחמות עולם". את בוודאי חושבת לעצמך: "אם זה היה טופי, הייתי במצב מעולה, אבל מה לעשות אם ההורים של בעלי אומרים לנו להעביר את הילדה לבית ספר אחר כי שם יש מחנכת יותר מנוסה שיודעת להגיע ללב הבנות – מה, ננתק את הילדה מהחברה שלה? ומי אמר שכל-כך גרוע לה עכשיו, עם המחנכת הנוכחית?". נכון, את צודקת, יש מחלוקות בדברים עקרוניים שפשוט אי-אפשר להבליג עליהם.
כדי להתמודד טוב יותר עם הקונפליקט בין השקפת עולמך והעקרונות החינוכיים שלך, לבין בעלך והוריו, כדאי לאמץ שני כללי ברזל:
א. לא רבים (בכלל, ועל חינוך ילדים בפרט) ליד הילדים – זה לא חינוכי!! בשביל הילדים אבא ואמא הם יחידה אחת, אם יש מחלוקת ביניהם – יש אצל הילדים תחושה של בלבול וחוסר יציבות בחיים. ההורים הם העוגן של הילד בחיים כאשר יש מחלוקת ביניהם, לא ברור לילד מה נכון ומה לא-נכון. משהו אחד נראה נכון-כי אמא אמרה, אבל אבא אומר אחרת. לילד מתקבע "סימן שאלה" בראש: מי אמר שמה שאני חושב שנכון הוא באמת נכון...מה נכון בכלל?? ובסופו של דבר הילד נותר עם חוסר יציבות וחוסר ביטחון בחיים בכלל וב"אני העצמי" בפרט.
ב. גם מול ההורים – שנינו יחידה אחת!! עומדים כחומה בצורה ואחידה, אין מה שיפרוץ סדק בחומה הזו! גם אם אני חושב/ת שבן הזוג עשה כאן משגה חינוכי או שיש לו טעות בתפיסה החינוכית. לא רבים ליד ההורים!! מדוע? כדי שיהיה בטחון לכל אחד מכם בקשר הזוגי, ובפרט שכל אחד מרגיש (לפחות בהתחלה) קצת זרות אצל חמיו וחמותו. בני הזוג צריכים לחוש מוגנים בבית ההורים, זה לא מקום לזירת מלחמה. בבית ההורים יש להעצים את בן הזוג, לתת תחושה שזו הבחירה הנכונה שלי ואני שמח וטוב לי עם בן זוגי. בבית יהיה לנו זמן ללבן את העניינים בינינו, ולא מול עיניים ואוזניים נוספות. בנוסף, המריבה מול ההורים או מול כל קהל אחר (קרובים, שכנים, מכרים..) חוסמת את היכולת לקבל את הדעה שממבט ראשון היתה נראת לי מוטעת, כי אני צריך להגן על עצמי ולייצג בדבקות את הצד שלי, כיוון שמסתכלים עלי.
עדיף לעשות טעות חינוכית ולא לכרסם במעמד ובסמכות ההורים. הורים שרבים נתפסים בעיני הילדים בעלי פחות ערך. אם ההורים לא מכבדים זה את זה, כיצד יכבדו אותם הילדים? את הטעות החינוכית ניתן לתקן אחרי הביקור אצל ההורים, ללבן את העניינים ולגבש עמדה חינוכית אחידה שבה דבקים ואותה מייצגים מול ההורים והילדים. גם אם אני לא כל-כך מסכים עם העמדה שנקבעה – מחוייבותי הזוגית לתת את מלוא הגיבוי לבן-הזוג. כי הוא חלק ממני, אני מוכן לעשות הכל למענו והוא מוכן לעשות הכל למעני. כמובן, שתחושה ומחוייבות זוגית גבוהה דורשת הרבה השקעה וטיפוח. איך מטפחים זוגיות חסינה? על כך בעז"ה בפעם הבאה.
ואתם סבא וסבתא יקרים, כמובן שאל תפסיקו לעזור בעצות ובתמיכה מכל סוג, רק תבינו שלפעמים ילדיכם צריכים את העצמאות שלהם ע"מ לנהל בית תקין ובריא, שיגרום לכם הרבה נחת בעזרת ה'.
שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים sarityorav@gmail.com