בית המשפט העליון של אונטריו דחה ביום חמישי (2.2.12) את הערעור שהוגש בפרשת גרימת נזק מוחי בלתי הפיך לתינוקת ישראלית בבית חולים בטורונטו. שלושת השופטים - קארן ויילר (Karen M. Weiler), רוברט אמסטרונג (Robert P. Armstrong) ואלכסנדרה הוי (Alexandra Hoy), אישרו את קביעת חבר המושבעים בערכאה תחתונה, אשר מצא את הצוות הרפואי בבית החולים, Toronto General, כאחראי למחדל ממנו נפגעה זמורה גוטביר בשיתוק מוחין.
את תביעת הנזיקין הגישו הוריה של זמורה, כיום בת 28, אברהם ועתליה גוטביר, נגד הרופא דר' דרק ניקולסון (Derek Nicholson) והמרכז הרפואי University Health Network, המאגד את ארבעה בתי חולים בטורונטו: ביה"ח Toronto Western, ביה"ח Toronto General, ביה"ח Princess Margaret והמרכז לשיקום Toronto Rehabilitation Institute.
כתב התביעה התייחס ללידת בתם זמורה בבוקר יום ה-10 בינואר 1984. עתליה, שהייתה בחודש ה-42 להריונה וכרעה ללדת, הובאה לבית החולים Toronto General בין השעות שבע לשמונה בבוקר. מדי 30 עד 40 דקות ניגשה אליה אחות על מנת לבדוק את מצבה ולהאזין באמצעות מסכֵּת עץ לדופק העוברי במשך 10 עד 15 שניות. בשעה אחת בצהריים הגיע לחדר הלידה דר' ניקולסון, אשר ניקב קרומי מי השפיר, וכתוצאה מכך יצא נוזל ירקרק סמיך, שהיא צואה עוברית המצויה במי השפיר. הימצאות צואה עוברית עשויה להיות סימן מעיד למצוקה של העובר.
במשך שלוש השעות הבאות לא שב דר' ניקולסון לבדוק את מצבה של עתליה. באותה עת המשיכה האחות להגיע לחדר הלידה אחת לחצי שעה עד ארבעים דקות כדי להקשיב לקצב הלב העוברי באמצעות מסכֵּת העץ במשך 10 עד 15 שניות. במהלך כל הלידה לא נעשה שימוש במוניטור כדי לבדוק את הדופק של העובר.
דר' ניקולסון הגיע פעם נוספת לחדר לצורך ביצוע הלידה. הוא ביקש מעתליה ללחוץ כאשר העובר נמצא בחלק העליון של הרחם. הרופא והאחות לא ציינו בפני עתליה כי קיימת בעיה של קצב לב בלתי סדיר אצל העובר, והיא הועברה לחדר לידה אחר מבלי שניתן הסבר לכך. במקביל, הוזעק לחדר הלידה רופא מרדים שהזריק לעתליה אפידורל, ודר' ניקולסון יילד את עתליה בלידת מלקחיים.
ברגע שזמורה יצאה לאוויר העולם שקטה ואינה מגיבה הייתה פאניקה בחדר בלידה. הרופא המרדים הוזעק פעם נוספת, זמורה חוברה לצינורות וניתנה לה אספקת חמצן. לאחר מספר שעות הועברה זמורה להמשך טיפול בית החולים Hospital for Sick Children בטורונטו.
לאחר הלידה והטיפול בבית החולים שבה משפחת גוטביר לישראל. עד שנת 2001 לא נמסרה לדר' ניקולסון כל הודעה ממשפחת גוטביר על הכוונה להגיש תביעה משפטית נגדו ונגד בית החולים על רשלנות רפואית. לרוע המזל, שנה קודם לכן השמיד בית החולים Toronto General את כל המסמכים הקשורים ללידתה של זמורה, ולא ניתן היה לברר את זהות האחות המיילדת שהייתה בחדר הלידה באותו יום. גם בידי דר' ניקולוסון לא היו מסמכים אודות הלידה, והוא עצמו לא זכר את האירוע ואת טיפולו בלידה של עתליה בבית החולים.
בבית החולים Hospital for Sick Children, שקיבל כאמור את זמורה לטיפול מספר שעות לאחר לידתה, השתמרו המסמכים הרפואיים היחידים שנותרו מהלידה. במסמכים אלה צוינו המשפטים הבאים: "לא בוצע מוניטור רצוף", "לא בוצע מוניטור במהלך לידה" ו"אין עדות למוניטור במהלך הלידה". במסמכי בית החולים Toronto General שנמסרו לבית החולים Hospital for Sick Children בעת העברתה של זמורה לא סומן "וי" בתיבות ברשומות "מהלך בלתי תקין בלידה" ו"סימנים למצוקה עוברית".
שלושת שופטי בית המשפט העליון של אונטריו אישרו את קביעת חבר המושבעים לפיה הייתה התרשלות מקצועית בביצוע נוהל המעקב אחר דופק העובר ואי איתור הדופק הבלתי סדיר של העובר. כמו כן, סמך בית המשפט העליון את ידיו על קביעת חבר המושבעים, כי הגורם לשיתוק המוחין ממנו סובלת זמורה נעוץ במחסור באספקת חמצן למוחה במשך שלוש עד חמש שעות בעודה ברחם אימה. פסיקת בית המשפט העליון מחייבת את המרכז הרפואי בתשלום פיצוי בסכום של 5.5 מיליון דולר לזמורה גוטביר הנזקקת לסיוע סיעודי צמוד, וסכום נוסף של 1.25 מיליון דולר להוריה של זמורה.
כתב התביעה התייחס ללידת בתם זמורה בבוקר יום ה-10 בינואר 1984. עתליה, שהייתה בחודש ה-42 להריונה וכרעה ללדת, הובאה לבית החולים Toronto General בין השעות שבע לשמונה בבוקר. מדי 30 עד 40 דקות ניגשה אליה אחות על מנת לבדוק את מצבה ולהאזין באמצעות מסכֵּת עץ לדופק העוברי במשך 10 עד 15 שניות. בשעה אחת בצהריים הגיע לחדר הלידה דר' ניקולסון, אשר ניקב קרומי מי השפיר, וכתוצאה מכך יצא נוזל ירקרק סמיך, שהיא צואה עוברית המצויה במי השפיר. הימצאות צואה עוברית עשויה להיות סימן מעיד למצוקה של העובר.
במשך שלוש השעות הבאות לא שב דר' ניקולסון לבדוק את מצבה של עתליה. באותה עת המשיכה האחות להגיע לחדר הלידה אחת לחצי שעה עד ארבעים דקות כדי להקשיב לקצב הלב העוברי באמצעות מסכֵּת העץ במשך 10 עד 15 שניות. במהלך כל הלידה לא נעשה שימוש במוניטור כדי לבדוק את הדופק של העובר.
דר' ניקולסון הגיע פעם נוספת לחדר לצורך ביצוע הלידה. הוא ביקש מעתליה ללחוץ כאשר העובר נמצא בחלק העליון של הרחם. הרופא והאחות לא ציינו בפני עתליה כי קיימת בעיה של קצב לב בלתי סדיר אצל העובר, והיא הועברה לחדר לידה אחר מבלי שניתן הסבר לכך. במקביל, הוזעק לחדר הלידה רופא מרדים שהזריק לעתליה אפידורל, ודר' ניקולסון יילד את עתליה בלידת מלקחיים.
ברגע שזמורה יצאה לאוויר העולם שקטה ואינה מגיבה הייתה פאניקה בחדר בלידה. הרופא המרדים הוזעק פעם נוספת, זמורה חוברה לצינורות וניתנה לה אספקת חמצן. לאחר מספר שעות הועברה זמורה להמשך טיפול בית החולים Hospital for Sick Children בטורונטו.
לאחר הלידה והטיפול בבית החולים שבה משפחת גוטביר לישראל. עד שנת 2001 לא נמסרה לדר' ניקולסון כל הודעה ממשפחת גוטביר על הכוונה להגיש תביעה משפטית נגדו ונגד בית החולים על רשלנות רפואית. לרוע המזל, שנה קודם לכן השמיד בית החולים Toronto General את כל המסמכים הקשורים ללידתה של זמורה, ולא ניתן היה לברר את זהות האחות המיילדת שהייתה בחדר הלידה באותו יום. גם בידי דר' ניקולוסון לא היו מסמכים אודות הלידה, והוא עצמו לא זכר את האירוע ואת טיפולו בלידה של עתליה בבית החולים.
בבית החולים Hospital for Sick Children, שקיבל כאמור את זמורה לטיפול מספר שעות לאחר לידתה, השתמרו המסמכים הרפואיים היחידים שנותרו מהלידה. במסמכים אלה צוינו המשפטים הבאים: "לא בוצע מוניטור רצוף", "לא בוצע מוניטור במהלך לידה" ו"אין עדות למוניטור במהלך הלידה". במסמכי בית החולים Toronto General שנמסרו לבית החולים Hospital for Sick Children בעת העברתה של זמורה לא סומן "וי" בתיבות ברשומות "מהלך בלתי תקין בלידה" ו"סימנים למצוקה עוברית".
שלושת שופטי בית המשפט העליון של אונטריו אישרו את קביעת חבר המושבעים לפיה הייתה התרשלות מקצועית בביצוע נוהל המעקב אחר דופק העובר ואי איתור הדופק הבלתי סדיר של העובר. כמו כן, סמך בית המשפט העליון את ידיו על קביעת חבר המושבעים, כי הגורם לשיתוק המוחין ממנו סובלת זמורה נעוץ במחסור באספקת חמצן למוחה במשך שלוש עד חמש שעות בעודה ברחם אימה. פסיקת בית המשפט העליון מחייבת את המרכז הרפואי בתשלום פיצוי בסכום של 5.5 מיליון דולר לזמורה גוטביר הנזקקת לסיוע סיעודי צמוד, וסכום נוסף של 1.25 מיליון דולר להוריה של זמורה.