מטילדה היא מכשפה זערורית ורוטנת החיה יחד עם צב קטנטן ויחד הם מהווים את הכוח המניע של העלילה.
בעמודים הראשונים אנחנו מכירים את כל הדמויות המרכזיות: גילי בת ה-10 שבכיתה מציקים ולועגים לה, הדודה מימי שקונה לה בית בובות אליו הגיעה בטעות מטילדה, ומיכל ועינב- מלכות הכיתה שמובילות את הכיתה נגד גילי.
בהמשך מתברר לנו שמטילדה נמצאת בלחץ, לקראת הבחינה המסכמת בבית ספר למכשפות, אחריה תקבל הסמכה כמכשפה עצמאית. שהעלבונות שגילי סופגת הם קשים מאוד, ושהדודה מימי היא משהו מיוחד בהבנת נפש הילד.
בספר ערבוביה קסומה בין פנטזיה למציאות: המצב החברתי מוכר לכל מי שהיתה בת 10 אי פעם, וההתמודדות שההורים מצפים מגילי גדולה עליה. פתרון הקסם - להפוך את מיכל ועינב המציקות לעכבר וצפרדע, מוצג באופן ריאליסטי ומשתלב בסיפור, יחד עם הבעיות שהוא גורם.
מזל שדודה מימי יכולה לסדר את העניינים במהירות וביעילות ומצילה את המצב רגע לפני שמאוחר מדי.
זהו אמנם בסה"כ ספר ילדים, אך הוא מעלה שאלה חברתית בצורה מעודנת : מהו מקומה של נקמה? מהם הסכנות ומהם הגבולות של הקרבן בסיטואציה חברתית? את מי כדאי לשתף ואיך אפשר לפתור את הבעיות?
אפשר לתת לילדים לקרוא את הספר, שיחייכו מהפנטזיה וייהנו מהסוף הטוב (מיכל ועינב חוזרות לעצמן באמצע חוג בלט, מטילדה עוברת את הבחינה ובכיתה כבר לא מציקים לגילי), ואפשר לקרוא גם בעצמכם: תוכלו למצוא שם קריצות הסטוריות (הקסמים של החלוצים נגד המלריה), לשאול את עצמכם האם התגובות של ההורים של גילי מוכרות לכם ולהנות מספר ילדים לא ילדותי מדי.
אם אתם בוחרים באופציה השניה, הייתי ממליצה לכם לדבר על הספר עם הילדים אחרי הקריאה: איך פותרים בעיות בלי פתרונות קסם ובלי מכשפות קטנות בתוך התיק.