בספרו החדש של פרופ' ז'אן פרדריק שוב, "היהודים של מלך ספרד", בספר בהוצאת אוניברסיטת תל אביב שתורגם ונערך בידי דניאל הרשנזון נחשף פרק בלתי ידוע בתולדות יהודי ספרד של לפני כחמש מאות שנה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הירשנזון, עמית מחקר ע"ש מקס ובר באוניברסיטה האירופית בפירנצה ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת קונטיקט, על הספר.
מסתבר שיותר ממאה וחמישים שנה לאחר גירוש יהודי ספרד ב-1492, הוסיפו יהודים לחיות בטריטוריה ספרדית, לא כשוהים בלתי חוקיים, אלא בחסותם של המלכים הקתולים של ספרד. הקהילה היהודית של אוראן (באלג'יריה של היום) התקיימה בגלוי, על מנהגיה, על מוסדותיה ובהם בית הכנסת, בממלכה שהכריזה על עצמה כמטוהרת מלא-נוצרים.
הקיום הזה, הבלתי אפשרי לכאורה, התאפשר משום שהיהודים שימשו, כמו בימי הרקונקוויסטה, מתווכים בין העולמות המתנגשים של הסהר והצלב. בזכות שליטתם בערבית ובקסטיליאנית, בקודים התרבותיים של שתי החברות ובפוליטיקה הפנימית המורכבת שלהן, יכלו היהודים למלא תפקידים חיוניים לעיר המבצר הספרדית. בתמורה הורשו לחיות חיים "נורמאליים", חופשיים במידה רבה מרדיפה ומהטרדה.
יהודים אלו אף לחמו לצידם של חיילי המלך וחלקם הגיעו גם לדרגות קצונה. הירשנזון מציין שהקיום הבלתי ידוע הזה של קהילה יהודית שמנתה כשבע מאות איש נמשכה על פני כמאה ושישים שנה.
אך החריג הזה לא יכול היה להאריך ימים. מושל חדש ביקש לזכות בכבוד של גירוש היהודים האחרונים מאדמה ספרדית. בעצה אחת עם האינקוויזטור הראשי, הוא שכנע את המלכה העוצרת, כי נוצרים יוכלו מעתה למלא את תפקידי התיווך וכי באה העת לסלק את אויבי המשיח מאוראן. ב-19669 הקיץ הקץ על השריד האחרון של ה-conviviencia הספרדית.
הירשנזון מספר על חשיבותו של המחקר שכן הוא חושף לראשונה דמות אחרת של יהודי, דמות שאינה כפופה למלכים השולטים בה ולעריצים הנוגסים בה, אלא עומד על שלו, נאבק על זכויותיו ואף מתעמת עם המלכות כדי שלא תיפגענה פריבילגיות בהן החזיק עד כה.
פרופ' ז'אן פרדריק שוב הוא פרופסור להיסטוריה ספרדית ב-Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales שבפריז. בין ספריו: צרפת הספרדית, פורטוגל בימי הרוזן-דוכס אוליוורס, האם יש לאירופה היסטוריה? והנסיך אורנוקו.
יצוין כי הרשנזון המתמחה בהיסטוריה של הים התיכון בעת החדשה המוקדמת, בכלל, וביחסים בין ספרד וצפון אפריקה, בפרט, חקר גם את סוגיית שודדי הים ובמהלך השיחה עמו סיפר על מעמדם של שודדי הים היהודיים, בהם בולט שמואל פלאצ'י, שודד ים יהודי מרוקאי ש"חצה כל גבול אפשרי", כלשונו ופעל מטעם מלכי ספרד, הולנד ומדינות אחרות. הירשנזון מציין שבאותם ימים הקשר בין מסחר לשוד ים לא היה גדול ולעיתים היה שודד מקבל אישור מהמלך לבצע מעשי שוד באניותיו של מלך יריב.
במסגרת מחקריו, מנתח הרשנזון את הקריירות של שודדי ים ספרדים ואלג'יראים, פודי שבויים, מרגלים וסוחרים יהודים, עבדים ומומרים בני המאה ה-17, ובוחן את האופן שבו טוו, פרמו וטוו מחדש אינספור קשרים בין המגרב לבין דרום אירופה. מקרה לדוגמא הוא זה של יהודה מלאכי, יהודי מרוקאי שעבד כספק תבואה לקולוניות הספרדיות בצפון אפריקה, ריגל אחר אלג'יראים ומרוקאים עבור הספרדים, ופדה והבריח שבויים נוצרים מאלג'יר ומרוקו לספרד. יותר ממאה שנה אחרי גירוש היהודים מספרד, מלאכי ביקר בה לפרקים, נשא ונתן עם קרובי המשפחה של השבויים ששחרר ועסק בחיפוש אוצרות עם שותפים מוסלמים שבאו עמו ממרוקו. בנו עבר לגור במלגה שבאנדלוסיה וכדי להטיב לשמן את עסקי המשפחה אף התנצר.
המקרה של מלאכי הוא לא היחיד שבו יהודים חצו גבולות גיאוגרפיים, דתיים ופוליטיים ובכך הפכו לשחקני מפתח ביחסים בין המגרב וספרד. יחד עם זאת, הם כמובן לא היו היחידים וספרדים רבים, שנשבו על ידי שודדי ים אלג'יריים, נמכרו כעבדים ואף התאסלמו, המשיכו ופיתחו קריירות מפוארות כשודדי ים, מתורגמנים ומרגלים. שחזור המסעות של אלו שחצו שוב ושוב את הים התיכון מאיר באור חדש את האופן שבו היה זה מרחב חברתי חיוני ופועם, שהתקיים מעל ומתחת לגבולות הרשמיים בין העולם המוסלמי לבין הנוצרי.