הפתרון לבעיית עובדי הקבלן - ביטול הקביעות

בלוגר הבית של תכל'ס מאמין, כי רק ביטול מוסד הקביעות יביא פתרון אמיתי לבעייתם של עובדי הקבלן ויצור שוק עבודה איכותי והוגן.

אמיר וייטמן , כ"א בשבט תשע"ב

עובדי קבלן
עובדי קבלן
פלאש 90
אי אפשר כמובן שלא להתייחס לשביתה הכללית במשק. דיברנו כבר בעבר על נושא עובדי הקבלן. נחזור על עיקרי הדברים: אכן תנאי ההעסקה של עובדי קבלן רבים מצערים, אך יסוד שיטת ההעסקה הזאת בדיני העבודה ובהסכמים הקיבוציים שקיימים בגלל הלחץ של ההסתדרות.

למעשה ההסכם בתחילת הדרך היה פשוט: עובדי המדינה הסכימו לקבל שכר נמוך ובתמורה קיבלו "קביעות", כלומר ביטחון תעסוקתי. לאורך הזמן, משביתה לשביתה, התנאים הלכו והשתפרו, למרות שעובדי המדינה לא וויתרו כמובן על הקביעות. בנוסף, קיום הקביעות גרם לכך, באופן טבעי, שהלחץ על העובדים במגזר הציבורי נמוך, הרי מקום העבודה שלהם "מובטח", ולכן גם פריונם נמוך. הועסקו יותר ויותר עובדי מדינה בתפקידים פיקטיביים או חצי-פיקטיביים, כתשלום לכופר פוליטי של פוליטיקאים או לצורך ביצוע משימות כלשהן, שהיו יכולות להתבצע עם הרבה פחות עובדים אילו רמת פריון העבודה היתה מספקת.

מובן שהחלק של עובדי המדינה המאוגדים הלך ותפח, ביחד עם הבזבוזים הענקיים שזה גרם, והרי את כל זה צריך לממן בדרך כלשהיא, מה שמסביר באופן חלקי את עול המס הבלתי נסבל שהיה קיים במדינה במשך הרבה שנים ועדיין לא חלף. אלא שלכל דבר יש גבול והמשך ההעסקה הישירה של עובדי מדינה ללא סוף בתנאים מופלגים, יחסית לעבודתם, היה בלתי אפשרי, פן מדינת ישראל תפשוט רגל.

לכן התפתחה דרך לעקיפת חוקי העבודה הנוקשים ואת ההסכמי העבודה הקיבוציים, עם תנאי השכר המופלגים שהוצעו לאותם עובדים, על ידי פיתוח שיטת עובדי הקבלן, כאשר העסקת עובדי הקבלן איפשרה, למרות התשלום לחברת כח האדם, לחמוק מההעסקה הישירה של העובדים והעלות המטורפת שלה למעסיק, מדינת ישראל.

במקום עובדים יקרים ומפונקים שרמת פריונם נמוכה, שיוצרים הסתבכות חוקית וצרות ושלא ניתן לפטר אותם או רק בתנאים קשים עד בלתי אפשריים, מעסיקים קיבלו עובדים זולים יחסית, שעושים את העבודה ושלא דורשים טיפול וטופסולוגיה, שירותים המסופקים על ידי חברת כח האדם. כל מה שיש למעסיק לעשות הוא לסכם את תנאי העבודה עם הקבלן ולשלם לו, וזהו. פשוט ולעניין. וזה גם עובד.

למשל, בשביתה האחרונה, תושבי תל-אביב וירושלים סבלו מאי-פינוי האשפה, שנערמה ברחובותינו בצורה מגעילה ופוגענית. בשתי ערים אלו העובדים האחראים לפינוי הזבל הנם עובדי עירייה. יש להם "הגנה" מפני פיטורים ולכן הם יכולים להתעלל בציבור ללא תוצאות רעות עבורם. לעומת זאת, ברמת השרון, הזבל פונה כהלכה, גם בימי השביתה. העובדים האחראים לפינוי הזבל הנם עובדי קבלן ולכן אם הם יחליטו לא לעבוד, העירייה תוכל לשכור את השירותים של חברה אחרת, ואותם עובדים יהיו מובטלים.

בתור מעסיק, ברור שאין הרבה על מה להתלבט. היתרונות להעסקת עובדים דרך השיטה הזאת גדולים מידי כדי שאפשר יהיה לדלג עליה. כמובן, גם המדינה היא מעסיק, ואפילו גדול מעסיקי ישראל מבחינת כמות העובדים ולכן אך טבעי, וגם מאוד מתבקש בהתחשב בזה שהיא מעסיקה עובדים עם כספי המסים שלנו, שהיא תיקח בחשבון את יעילות ההעסקה של עובדיה.

ובכל זאת אין ספק שכל הסיפור הזה צורם. קודם כל, בתוך שרות המדינה עצמו ישנם עובדים רבים מאוד שהינם אנשים ראויים וטובים, שתורמים רבות למדינה על ידי עבודה מסורה וטובה. אלא שבגלל שצריך לשלם הרבה מאוד כסף להרבה מאוד אנשים נטולי תכונות אלו, העובדים הטובים נפגעים ומקבלים פחות. הרבה פחות. הם למעשה ראשוני הנפגעים.

בנוסף, וככלל, התפתחו פה למעשה שני מעמדי עובדים: העובדים המאוגדים והעובדים הלא מאוגדים, כאשר לראשונים יש פריבילגיות בלתי נסבלות, שבאות על חשבון העובדים האחרים, כפי שתיארתי. ולקבוצה השנייה לא אחת יש תנאי עבודה לא ראויים, בלשון המעטה. אז מה הפתרון? הפתרון הוא לעשות מה שנעשה במהפכה הצרפתית: לבטל את הפריבילגיות! שוויון וחופש לכולם. חופש התאגדות לכולם, כולל למדינה.

הגיע הזמן לבטל את מוסד "הקביעות", את ההסכמים הקיבוציים וכל החקיקה הנלווית אליהם. הגיע הזמן לבטל את היתרונות השערורייתיים שההסתדרות סחטה עבור חבריה. הגיע הזמן שכל אדם ירוויח את לחמו ביושר, על ידי עבודתו ולא על ידי סחיטה פוליטית.