לאמץ את ערכי החירות - לעבור לצבא מקצועי

השירות הצבאי הוא ערך מקודש, אך בלוגר הבית של תכל'ס לא משוכנע ששירות חובה לכל הוא הדרך הטובה להגן על המדינה.

אמיר וייטמן , ה' באדר תשע"ב

צה"ל זקוק לכולם? מגוייסים טריים בבקו"ם
צה"ל זקוק לכולם? מגוייסים טריים בבקו"ם
פלאש 90

בשבוע שעבר, קרה אירוע היסטורי בישראל: בג"ץ ביטל את חוק טל. עד חודש אוגוסט הקרוב, מוטלת על הכנסת החובה לחוקק חוק חדש, שלא יפגע בעיקרון השוויון. שרות חובה לכוווווווולם! גם לחרדים. ובאמת אין כל ספק שעבור אזרחים רבים מאוד, אפילו אולי רוב גדול של אזרחי ישראל, כולל בציבור הדתי-לאומי, הפטור הכמעט גורף שנהנים ממנו החרדים מקומם.

גם מי שרואה בלימוד תורה ערך חשוב לא יכול להרגיש בנוח אל מול העובדה שהציבור החרדי, רובו ככולו, פוטר את עצמו מהחובה להגן עלינו מפני אויבי ישראל הקמים עלינו לכלותנו, שהיא מלחמת מצווה לכל הדעות, חובר שנפסקה ברמב"ם (ועוד פוסקים) באופן נחרץ ביותר: "במלחמת מצווה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (הלכות מלכים ז' ד'), ואף בספר המצוות (סוף שורש יד) מדייקים מדבריו שנשים יוצאות למלחמת מצווה‏.

בלי להכנס לדיון הלכתי, בו יש בוודאי רבים וטובים ממני, ברור שעל פניו ישנה חובה גמורה, לכל הפחות לבנים, להשתתף במלחמה, למרות שיש חולקים שסוברים שלומדי תורה פטורים. בנוסף, ברור גם שהמלחמה היא הסמכות של המדינה par excellence. הרי בשביל זה יש מדינה, כלומר קודם כל ולפני הכל על מנת להגן על הציבור מפני אויביו מבחוץ. וברור שבמסגרת הזאת יש למדינה סמכות לגייס בכפייה את הציבור אם ראשי המדינה סבורים שזה נחוץ להגנת המדינה. עד כאן דברי הקונצנזוס.

ויחד עם זאת, אני מבקש לערער את הקונצזוס הזה, ולו במעט, ולשחוט את הפרה הקדושה, את האתוס המכונן הזה של החברה הישראלית, ולהציע פיתרון שהינו יעיל יותר וטוב יותר למדינת ישראל, לבטחונה, לכלכלתה ולחברה הישראלית כולה, גם לציבור הכללי וגם לציבור החרדי. אני רוצה לדבר על רעיון הצבא המקצועי-התנדבותי. עליו יצאנו להפגנה השבוע עם חבריי של התנועה הליברלית החדשה ושל התנועה לצבא מקצועי. אני גם רוצה לנצל את הבמה הזאת על מנת להודות למשה פייגלין, ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, שהצטרף אלינו על מנת להביע את תמיכתו ברעיון הצבא המקצועי.

במודל הצבא ההתנדבותי-מקצועי, ישנו שוויון מוחלט בנטל משום שאף אחד לא חייב להתגייס. יתגייס רק מי שרוצה להתגייס. במודל הזה לצבא יש רק מטרה אחת, והיא לנצח את האויב, ולא כל הקשקושים האחרים סביב "כור היתוך" של האוכלוסייה, שלא לדבר על "חינוך מחדש", עם כל הקונוטציות הלא נעימות של מושג זה. במודל הצבא ההתנדבותי-מקצועי לא מבזבזים מיליארדים על שטויות ועל כח אדם מיותר, אלא מתמקצעים ומשקיעים באנשים ובטכנולוגיות שמקדמים את תכלית הצבא, שהיא הניצחון על האויב. ולבסוף, במודל הזה, השאיפה לחירות מתבטאת בזה שלא כופים על אנשים לשרת, ולכן מי שכן משרת מתוגמל כראוי לבן-חורין שמוכן להקריב את עצמו למען המולדת, בשכר הוגן, בתנאים טובים ובהערכה הראויה.

לא סתם קמו שלוש וועדות בעשור האחרון במדינת ישראל (וועדות בן בסט, שפר ברודט), כאשר כולן הציעו לקצר את אורך השרות ולתגמל יותר את החיילים, צעדים ראשוניים לקראת צבא מקצועי.

צבא מקצועי-התנדבותי הפך בהדרגה בעשורים אחרונים לפיתרון המועדף במרבית המדינות המערביות ואפילו במדינות רבות מחוץ למערב. ארה"ב, אנגליה, צרפת ומדינות רבות אחרות כבר עברו למודל הזה וכל שנה מדינות נוספות מצטרפות למודל הזה, כמו שוודיה שנה שעברה, למשל.

הטיעונים למעבר הזה לצבא מקצועי בכל מקום בעולם פשוטים למדי: כמו בכל דבר אחר, אין סיבה רציונלית להאמין שחובבנים יעשו עבודה טובה יותר מאשר אנשי מקצוע. כשם שברור לכל שיש להשתמש בשרותים של מי שמיומן היטב ומנוסה בשרותי רפואה (והמדינה אפילו אוסרת עלינו לעסוק במקצועות רבים ללא רשיון מקצועי!), למשל, כך יש לאמן היטב חיילים לאורך זמן על מנת שיהיו להם המיומנות והניסיון הדרושים כדי לבצע את משימתם, שהיא גרימת תבוסה לאויב. בסופו של דבר, אנחנו מעוניינים בצבא שיוכל לנצח את האויב, ולא בשום דבר חוץ מזה.

אני תמיד אומר שאנחנו לא צריכים לחשוב שהמצאנו את הגלגל. העולם גדול, הרבה דברים קוראים בו, ויש ללמוד מהם, כמאמר חז"ל: "חכמה בגויים תאמין". בקיצור, כאשר בוחנים את זה לעומק, מגלים שההתנגדות לעיקרון הצבא המקצועי-התנדבותי לא מגיעה מטעמים עניינים, אלא כתוצאה מהאתוס הקולקטיביסטי שעדיין אוחז בדמיון שלנו, ירושה מצערת של המפא"י והשורשים הסוציאליסטים-קולקטיביסטים שלו.

מעבר לטיעונים ה"רגילים" האלה, צבא מקצועי יאפשר הפסקת ההסתה נגד הציבור החרדי ש"משתמט" מהשרות וייתרום ללכידות החברתית בישראל, מה גם שחרדים רבים לא יהיו יותר "כלואים" בישיבות ויוכלו לצאת לשוק העבודה ולפרנס בכבוד את משפחותיהם, מה שייתרום להם מאוד, וגם לכלכלה הישראלית בכלל.

בזמנו, בשנות ה-60 וה- 70, כאשר התקיים דיון סוער סביב הנושא הזה בארה"ב, היה פעם עימות בין מילטון פרידמן ז"ל, לימים חתן פרס נובל לכלכלה, ואחד מגדולי תומכי חרויות הפרט בעולם, לבין רמטכ"ל צבא ארה"ב דאז. הרמטכ"ל טען שצבא שכירים לא יוכל לספק את הסחורה. פרידמן ענה לו שהוא יוכל גם יוכל, בוודאי יותר טוב מצבא העבדים (המכונה "צבא העם") שהונהג אז בארה"ב. בסוף, ארה"ב נטשה את דרכו של אותו רמטכ"ל ואימצה את דרכו של פרידמן. החופש ניצח ויחד איתו הביטחון הלאומי של ארה"ב.

הגיע הזמן לזנוח גם בישראל את דרך השיעבוד המפא"ניקית, לאמץ את ערכי החירות ולעבור בהדרגה לצבא התנדבותי-מקצועי המבוסס על חופש בחירה.