העיתונאי גדעון לוי פרסם מאמר בעיתון הארץ (26.2.12), בו הוא מבקר את ממשלת ישראל על שלא התגייסה להוביל את קמפיין בינלאומי לסייע למורדים בסוריה נגד משטר הדיכוי הרצחני של אסד. על-מנת לחזק את המסר על אודות מצוקת האוכלוסיה האזרחית והטרגדיה האנושית שהיא חווה מדי יום, נקט גדעון לוי בלשון מפתיעה, העשויה להשתמע כפגיעה בוטה וישירה באיסלאם, באללה ובאמונה המוסלמית הקוראת למאמינים לשים מבטחם באללה הכל-יכול.
כותרת שנבחרה למאמרו "אללה הוא לא אכבר בסוריה" מבטאת את תפיסתו של גדעון לוי, הטוען כי אללה מגלה אזלת יד באסונה של החברה הסורית ואינו יכול להושיע מול משטרו של אסד והשתיקה של העולם, ובכלל זה ישראל.
בגוף המאמר חוזר גדעון לוי ומדגיש מסר זה בדבר חולשתו של אללה בכותבו: "אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: 'אללה הוא אכבר' - ואללה שלהם בכלל לא אכבר". גדעון לוי טוען, כי אללה של המוסלמים הסונים בסוריה אכזב את מאמיניו, שכן בהיעדר התגייסות העולם וישראל, הווה אומר: כוחות ארציים, אין הוא יכול להושיע את מאמיניו.
מאמריו של גדעון לוי מתורגמים תדיר לעיתונות הערבית וכך גם מאמר זה. התרגום, כפי שפורסם בעיתון "אל-ראי" הירדני, היה שונה בתכלית מהגרסה המקורית בעברית. הכותרת 'אללה הוא לא אכבר בסוריה' תורגמה ל"אין מושיע בסוריה", והמשפט "אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: 'אללה הוא אכבר' - ואללה שלהם בכלל לא אכבר" תורגם כדלהלן: "המוני האזרחים משוועים לעזרה בקריאה אללה אכבר נוכח הפגזים הנופלים על בתיהם ואין מושיע".
המסר החילוני העולה מדבריו של גדעון לוי פורץ דרך בהתייחסות של העיתונות הישראלית לאללה ולאמונה המוסלמית בכוחו הבלתי מוגבל, נושאים שנחשבו עד כה טאבו וגררו לעיתים קרובות מחאות, איומים באלימות ולעיתים גם מעשי אלימות. מאמינים (ולאו-דווקא מוסלמים) תובעים בשם הדמוקרטיה וחופש הפולחן לכבד את זכותם להחזיק בתפיסות גזעניות ובאמונה הקוראת לפגיעה בבעלי אמונות אחרות. מאמרו של גדעון לוי פותח את הדלת, לפחות בישראל, לעיסוק ציבורי פתוח באיסלאם מתוך נקודת מבט חילונית.
כותרת שנבחרה למאמרו "אללה הוא לא אכבר בסוריה" מבטאת את תפיסתו של גדעון לוי, הטוען כי אללה מגלה אזלת יד באסונה של החברה הסורית ואינו יכול להושיע מול משטרו של אסד והשתיקה של העולם, ובכלל זה ישראל.
בגוף המאמר חוזר גדעון לוי ומדגיש מסר זה בדבר חולשתו של אללה בכותבו: "אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: 'אללה הוא אכבר' - ואללה שלהם בכלל לא אכבר". גדעון לוי טוען, כי אללה של המוסלמים הסונים בסוריה אכזב את מאמיניו, שכן בהיעדר התגייסות העולם וישראל, הווה אומר: כוחות ארציים, אין הוא יכול להושיע את מאמיניו.
מאמריו של גדעון לוי מתורגמים תדיר לעיתונות הערבית וכך גם מאמר זה. התרגום, כפי שפורסם בעיתון "אל-ראי" הירדני, היה שונה בתכלית מהגרסה המקורית בעברית. הכותרת 'אללה הוא לא אכבר בסוריה' תורגמה ל"אין מושיע בסוריה", והמשפט "אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: 'אללה הוא אכבר' - ואללה שלהם בכלל לא אכבר" תורגם כדלהלן: "המוני האזרחים משוועים לעזרה בקריאה אללה אכבר נוכח הפגזים הנופלים על בתיהם ואין מושיע".
המסר החילוני העולה מדבריו של גדעון לוי פורץ דרך בהתייחסות של העיתונות הישראלית לאללה ולאמונה המוסלמית בכוחו הבלתי מוגבל, נושאים שנחשבו עד כה טאבו וגררו לעיתים קרובות מחאות, איומים באלימות ולעיתים גם מעשי אלימות. מאמינים (ולאו-דווקא מוסלמים) תובעים בשם הדמוקרטיה וחופש הפולחן לכבד את זכותם להחזיק בתפיסות גזעניות ובאמונה הקוראת לפגיעה בבעלי אמונות אחרות. מאמרו של גדעון לוי פותח את הדלת, לפחות בישראל, לעיסוק ציבורי פתוח באיסלאם מתוך נקודת מבט חילונית.