בימים אלו הוגש לבית משפט המחוזי בירושלים הסכם פשרה שנכרת בין משפחת פרידלנדר לבין משטרת ישראל, ממנו עולה כי משטרת ישראל התחייבה לשלם למשפחת פרידלנדר פיצוי בסך של 4.5 מיליון ש"ח.
המדובר בתביעת רשלנות שהוגשה נגד משטרת ישראל ושוטריו (לרבות שוטרי משמר הגבול), בגין שני מקרי רצח, בתוך המשפחה, שאירעו כאשר ארבעה שוטרי משטרת ישראל היו נוכחים בבית המשפחה ולא ביצעו כל פעולה כדי למנוע את מעשי הרצח.
לא, אין מדובר בסיפור על בני מיעוטים (רצח "על כבוד המשפחה"), או במשפחה עם רקע סוציו-אקונומי קשה. ההיפך הוא הנכון, מדובר במשפחה נורמטיבית, בעלת אמצעים, שעלתה לישראל מגרמניה באמצע שנות ה-90 והשתלבה בחיי החברה הגבוהה בירושלים.
משפחת פרידלנדר, הינה משפחה ירושלמית מוכרת. בית המשפחה מצוי בשכונת נחלאות, בסמוך לשוק מחנה יהודה בירושלים. בני המשפחה עלו לישראל באמצע שנות ה-90 מגרמניה, עם ממון רב, והיו פעילים מוכרים בחברה הירושלמית, בין היתר, בחיי הלילה של ירושלים (הפעילו מספר פאבים). בחודש 9/02 התפתחה בבית המשפחה, מריבה משפחתית בין אב המשפחה (אברהם פרידלנדר) לבין בנו (אהרון), במהלכה ניסה הבן לדקור את האב. האבא הצליח להשתלט על הבן, הוציאו מהבית לרחוב והזעיק את המשטרה.
המשטרה בחרה לשלוח לבית המשפחה שלושה שוטרים ממשמר הגבול, אלו הגיעו לבית ומשהבינו את חומרת המצב וניסיון הדקירה, לרבות סימנים על האב, בחרו במקום לבודד את הבן, לקרוא לשוטר של משטרת ישראל ("כחול") על מנת שיעצור את הבן. באופן תמוה ולא ברור, כשהגיע השוטר למקום, החליט השוטר שלא לעצור את הבן. הוא ביקש מכל הנוכחים להיכנס לבית המשפחה וכולם הסבו סביב השולחן. אם המשפחה, הגישה לנוכחים משקאות וכיבוד קל, פשוט "פתחו שולחן".
כל השוטרים, בכל שלבי האירוע, לא ערכו חיפוש על גופו של הבן. לא רק שהבן לא נעצר, לא נערך עליו חיפוש והוא לא נאזק, הרי שהשוטרים הניחו לו לנוע באין מפריע, בין כל בני המשפחה, ללא כל הפרעה. השוטרים אפילו לא בחרו לבודד את הבן ולהרחיק אותו משאר בני המשפחה. מהעדויות שנגבו לאחר סיום האירוע התברר כי גם כאשר הנוכחים הסבו לשולחן, הרי שהבן היה בחוסר שקט, תזזיתי, לא רגוע, נרגש, ולמעשה כל "נורות האזהרה" היו צריכות להידלק לשוטרים.
כעשר דקות לערך לאחר שהשוטרים הסבו לשולחן, ניגש הבן לאשת אביו (אהרון הינו בנו של האב מנישואים קודמים) והחל לדקור אותה. השוטרים המשיכו לשבת. משנוכח האב כי לא תבוא לו עזרה מהשוטרים (אותם הזעיק מלכתחילה על מנת שיעצרו את בנו), הוא החל להיאבק עם הבן, ניסה להוציא ממנו את הסכין ולמנוע ממנו להמשיך ולדקור את בת זוגו. השוטרים המשיכו להביט בנעשה ולא נקטו כל פעולה. הבן החל לדקור גם אביו, מספר פעמים.
לפתע, החליט השוטר ("הכחול") לנקוט בפעולה, אולם פעולתו הראשונה היתה לשלוף את אקדחו מהנרתיק ולירות בבן. הבן נסוג לאחור, בני הזוג התבוססו בדמם אולם משזז הבן וניסה לקום, החליט השוטר לירות בבן מספר כדורים נוספים והרגו. בסיום האירוע, התברר כי שני בני הזוג, אברהם ומארי אן פרידלנדר נרצחו, ואילו הבן נהרג מיריות השוטר. מדינת ישראל (לרבות משטרת ישראל וכן המחלקה לחקירות שוטרים) החליטה שלא לנקוט כל הליך כנגד השוטרים המעורבים, היא לא נקטה בהליך משמעתי וגם לא בהליך פלילי.
התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי בירושלים, באמצעות עו"ד עמוס מוקדי ועו"ד רונן מורנו ממשרד עוה"ד חיים קליר ושות'. בשיחה עם ערוץ 7 מספר עו"ד רונן מורנו על השתלשלות המקרה, "מדובר בסיפור טראגי ומיותר, שברור כי צריך וניתן היה למנוע אותו. משטרת ישראל נקראה לבית המשפחה על מנת לעצור את הבן ולהרחיקו מבית המשפחה, בעקבות ניסיון הדקירה והסכנה המיידית שנשקפה ממנו, אולם במקום לבצע את המוטל עליהם, קרי, לעצור את הבן, לערוך עליו חיפוש או לבודד אותו מיתר בני המשפחה, הרי שהם העדיפו להסב לשולחן המשפחה ולהרוות את צימאונם. פעם נוספת התברר כי משטרת ישראל ואנשיה התרשלו בביצוע תפקידם. חשוב להדגיש כי מדובר בכשל מערכתי שכן מדובר בארבעה אנשי משטרה ואף לא אחד מהם הצליח להתעשת, בכל שלבי האירוע ולהבין את המוטל עליו".
מורנו מציין כי השוטרים התרשלנו בתפקידם, "הלכה למעשה, השוטרים יצרו את הסיכון לבני המשפחה, בכך שהם הכניסו את כל בני המשפחה לתוך חדר סגור ששימש כמעין "חממה". מדובר בסיכון שלא היה קיים לפני הגעת השוטרים. אנו שבעי רצון מכך שמשטרת הסכימה לשלם סכום גבוה מאוד לפצות את המשפחה ובכך למעשה הכירה המשטרה כי השוטרים התרשלו בביצוע תפקידם. מדובר בהישג גדול מאוד, שכן התביעה הוגשה לאחר שחלפו שבע שנים ממועד האירוע, ביום האחרון שלפני חלוף תקופת ההתיישנות. אנו מקווים כי משטרת ישראל הפיקה את הלקחים הנדרשים מהאירוע הטראגי".