ג'קי זכריה מקייטן
ג'קי זכריה מקייטןצילום: פלאש 90

בשבוע שעבר הלך לעולמו ג'קי מקייטן, ממובילי המוסיקה המזרחית בארץ. נפגשתי איתו בתקופה שחזר בתשובה. הוא הגיע לאולפני 'בן צור' וכל הלילה הקליט קולות רקע לאלבום הראשון שלי "זכרונות".

כששומעים את השם ג'קי מקייטן נזכרים בשיר הפרובוקטיבי וגס הרוח שהתנגן ללא הרף בתחנות הרדיו בשלהי שנות השמונים. אחסוך מהקוראים אפילו את שמו, אשלוף את האמרה הידועה "אחרי מות קדושים אמור" ואבחר להתמקד בשבחו של היהודי המיוחד הזה. קבלו את ג'קי מקייטן האמיתי:

מקייטן שייך לדור הצברים הראשון בארץ של יוצאי תימן. אנשים שעלו ממדינה פרימיטיבית וברברית אך עם זאת הקפידו לחיות חיי תורה ומצוות עילאיים מתוך דוחק ומחסור, רדיפות והתנכלויות, והנה הם מגיעים לארץ חדשה ונתקלים בתופעות הזרות להם ובמתירנות הנוגדת את ערכיהם, שפע שלא הכירו, חברה מעורבת ועוד. כאן בעצם מתחיל המאבק האמיתי של יהודי תימן.

"איתי בכל הדרך מימי מקדש ומלך מסורת אבותיי שומרת צעדי" - במילים אלו אותן כתב בשירו "סלסולים" מבטא ג'קי את הקונפליקט האדיר שבין אהבתו הרבה למסורת בית אבא לבין תענוגות החיים אותם מציע עולם התרבות המודרני החילוני בארץ.

רבים מעולי תימן התקשו להתמודד עם מורכבות האתגר החינוכי שעמד לפניהם, ולא תמיד ידעו לתת תשובה לילדיהם שביקשו למרוד. הם, שקיימו את התורה והמצוות בלי שאלות וללא התחכמויות, לא זיהו שהדור החדש הוא דור שדורש הסברים כדי להיות שלם עם מה שהוא עושה ולהרגיש מחובר למתרחש סביבו.

גם היום מוטלת עלינו חובה מוסרית להיות ערניים, לקחת אחריות, לזהות את קשיי הנוער הזמן והשעה, להתעדכן בנעשה סביבנו ולשמש מגדלור לילדינו שיראו כיצד ניתן להיות יהודים דתיים שורשיים  מחוברים לעם ולאינטרנט, מעודכנים ומסוגלים לשאוף, לשלוף, להצליח, ליהנות ולהעשיר את חיינו גם כשכיפתנו על ראשינו, לא משנה באיזה צבע היא בעוד האייפון במותנינו... מה לעשות? צו השעה.

למרות מעידותיו בחר ג'קי בדרך הטוב... בפגישות איתו הכרתי אדם כריזמטי, רהוט, שנון ומלא חיים, חד כתער תלמיד חכם היודע פסוק, צוחק ומצחיק, רגיש וגומל חסד שמרבה להזיל דמעות, בדרך כלל של אושר, אדם שאהבת האדם התורה העם והארץ בערה בעצמותיו.

אהבת חייו הייתה הזכות להופיע בהתנדבות, ובמיוחד מול חיילים. כך, במצבו חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה ברכב ללא מזגן גם במרחבי החום של סיני ולא הפסיק לשיר. נגן הגיטרה יהודה קיסר שליוה אותו עד סוף ימיו אומר שלדעתו מדובר בשיאן הופעות ההתנדבות מול חיילי צה"ל.

קצבה מביטוח לאומי סירב לקחת עד גיל ארבעים וחמש. "שיתנו את הקצבאות למסכנים", היה נוהג לומר ולהוסיף: "אני, תודה לאל, לא זקוק".

בשנותיו האחרונות הגיע לעוני ולמחסור, אך כששמע שחברו יהודה קיסר נקלע למצוקה כלכלית הכריח אותו להגיע אליו מידי חודש בחודשו כדי לקחת מעשר מהקצבה שלו. כאשר סירב יהודה לקחת הודיע לו ג'קי: "אם לא תבוא לקחת אקרע את הכסף"....

את  ג'קי, "ג'יקובס" כפי שהיה מציג את עצמו בפני חבריו, נזכור כאדם שידע להכיר טובה לבוראו על המתנה הנפלאה שקיבל "קיבלתי עגלה וקול" היה נוהג להתפאר. איש ישר דרך שכל חייו שאף להיות בצד הנותן- לתפארת מדינת ישראל אמרנו?

 יהי זכרו ברוך!