שופטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה דיאנה סלע גזרה ארבע שנות מאסר על רבאח טאהא (יליד 1990) ומוחמד עבד אל מג'יד (יליד 1988) מכפר מנדא, שהורשעו בהתאם להודאתם במסגרת כתב אישום מתוקן עפ"י הסדר טיעון בעבירות שוד בנסיבות מחמירות של קשישה כבת 75, רופאה במקצועה, גרימת חבלה חמורה, וניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
על השניים נקבע עונש מאסר בפועל למשך 50 חודשים, מאסר על תנאי למשך 18 חדשים ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪ כל אחד, כך שהפיצוי הכולל יעמוד על 60,000 ₪.
נזכיר כי ביום 2/8/11, בערב, הגיעו הנאשמים ברכב לאזור שדרת הבנים בקרית ביאליק. אחד מהם ירד מהרכב, ניגש אל הקשישה, תפס בעורפה, הפילה על הכביש, משך בכוח את תיקה, אותו החזיקה בידה והצליח לשלוף אותו מידה. הוא רץ עם התיק חזרה לרכב, שם המתין לו הנאשם האחר, ויחד נמלטו מהמקום.
כתוצאה ממעשיהם אלה נגרמו למותקפת שבר בכתף ימין ופגיעות נוספות. בתיקה מצאו בין היתר כרטיסי אשראי, 2,000 ₪ במזומן, תעודות, מכשיר טלפון נייד, מפתחות, שלושה פנקסי המחאות מבנקים שונים וכן מסמכים אחרים.
הנאשמים נסעו עם הרכב לנצרת ובצעו בשני בנקים שונים 3 ניסיונות (בכל אחד) להוצאת כספים מהבנקט בכרטיסי האשראי שנשדדו עד שהכרטיסים נבלעו.
השופטת סלע ציינה בהכרעת הדין כי אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיהם של הנאשמים, אשר שדדו בשעת ערב מאוחרת קשישה בנצלם את חולשתה הגופנית, פגיעותה וחוסר האונים שלה. כן ציינה כי מקובלת עליה טענת המאשימה שהנאשם לא הסתפק בחטיפת תיקה, אלא וידא שלא תפריע לו בביצוע השוד, או לאחריו, בכך שהפילה מעורפה על הארץ. "לאחר שהשניים השיגו את שללם, נמלטו מהמקום, בהותירם את המתלוננת חבולה ושרועה על הארץ באין מושיע, ומהרו לנסוע לנצרת במטרה למשוך כספים באמצעות כרטיסי אשראי שהיו בתיקה, בטרם תספיק לבטלם, וניסו למשוך כספים באמצעותם משני בנקים שונים".
עוד ציינה השופטת כי מתסקיר הנפגעת, וכן מהתעודות הרפואיות והתמונות שהוגשו לבית המשפט עולה, כי משך כשלושה שבועות הייתה ידה הימנית חבושה ומקובעת, ולאחר מכן נזקקה לטיפולים פיזיותרפיים שנמשכו כשלושה חודשים. משך שבועות סבלה מכאבים חזקים בזרועה הימנית והתקשתה בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות, לבוש, רחצה, כתיבה וכיוצא באלה. בנוסף לכך נגרם לה סבל נפשי, היא מלווה תדיר בפחד וחרדה, סובלת מנדודי שינה, מצב רוחה ירוד, והאירוע הטראומטי חוזר ומציף אותה שוב ושוב. "לא זו אף זו", כתבה השופטת, "היא איבדה את בטחונה, הפסיקה לצאת מביתה משעות אחר הצהרים ואילך, אינה מעזה עוד לענוד את תכשיטיה היקרים, והיא מסתגרת ביחד עם בעלה, מחשש להישנות המקרה".
עוד צוין בהכרעת הדין כי "המתלוננת תארה את רגעי האימה והפחד שאחזוה כאשר חשה תחושת חנק בצווארה, את תלישת התיק מידה וזריקתה מהמדרכה אל אמצע הכביש, שם נפלה ונחבלה כמתואר לעיל וניסיונות הנפל שלה לקום בכוחות עצמה, את פחדה פן ידרוס אותה רכבם של הנאשמים ואת זעקותיה המבוהלות לעזרה.
השופטת הבהירה כי הנאשמים כיוונו את מעשיהם כלפי אישה מבוגרת חסרת אונים, בהניחם כי מלאכתם, לה נלווה גם גורם ההפתעה, תהיה קלה, וכי התופעה של שוד קשישים ובמהלכו גרימת חבלות קשות, היא תופעה עבריינית בלתי נסבלת, אשר הפכה למרבה הצער רווחת ונפוצה, והיא מטילה עליהם מורא ופוגעת בחייהם, בגופם, בעצמאותם, בחירותם וברכושם. המעשים הנלוזים מתפתחים לא אחת לאלימות קשה, כאשר הקשיש מנסה להתנגד ומסתיימים בנזק קשה ולעתים אפילו במוות. "משכך", כתבה השופטת, "על בית המשפט לשמש להם מגן, ולתרום תרומתו בניסיון לבער עבריינות זו, שסיכוניה לעבריין קטנים, והשלל קל, באמצעות ענישה הולמת, שישולבו בה שיקולי גמול, מניעה והרתעה. בנסיבות העניין, בשל חומרת מעשיהם של הנאשמים, שאף ניסו למקסם את התועלת מביצוע השוד ע"י משיכת כספי המתלוננת מהבנק, מן הראוי לגזור עליהם עונש מאסר ארוך ומשמעותי".
יצוין כי לקולא נלקחו בחשבון גילם הצעיר של הנאשמים בני 22 ו- 23, עברם הנקי, ונסיבותיהם האישיות, לרבות מצבו הבריאותי של טאהא, וכן הודאתם בכתב האישום המתוקן, החרטה והאחריות שנטלו למעשיהם, והאמפטיה שהביעו כלפי המתלוננת. הודאתם חסכה את עדותה בפני בית המשפט.
השופטת דחתה המלצתן של קצינות המבחן, (שלא למצות את הדין בעניינם של הנאשמים, אשר ביקשו להשתתף בתכנית טיפולית, ולהעדיף את הפן השיקומי, בדרך של הטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת ) וזאת בשל חומרת העבירות שביצעו. "בנסיבות אלה", קבעה, "ייסוגו נסיבותיהם האישיות מפני האינטרס הציבורי".