בראיון ליומן ערוץ 7 משרטטת ד"ר בשמת יפת-אבשלום, מומחית לפוליטיקה המצרית, קווים לדמותה של תנועת האחים המוסלמים שהחליטה לשנות את החלטתה הקודמת ולהציג מועמד מטעמה לנשיאות מצרים, את חיירת א-שאטר.
ד"ר יפת-אבשלום מציינת בראשית דבריה כי את ההחלטה שלא להציב מועמד מטעמה לנשיאות קיבלה התנועה מתוך גישה פרגמאטית שנועדה להרגיע את הפלגים המצריים האחרים, על מנת שלא ייראו באחים המוסלמים איום של ממש. "ההחלטה התקבלה כחלק מהגישה המאוד זהירה של האחים", היא אומרת.
עם זאת מסתבר ש"הנסיבות השתנו", כלשונה, וההערכה באחים המוסלמים היא כעת שאי הצבת מועמד מטעמם לתפקיד תוביל לאבדן כוחה של התנועה. זאת בעיקר לנוכח התערערות היחסים מול המשטר הצבאי הנוכחי במצרים וחילוקי הדעות המשמעותיים בנושאי חוקה ובנושאי המגבלות האזרחיות על הצבא. האחים המוסלמים חוששים שבחירתו של נשיא שלא מטעמם יגרום להם לאבד את כוחם בויכוחים הללו אותם הם רואים כמשמעותיים ביותר לעתידה של מצרים.
עוד היא מציינת כי האחים ראו גם כיצד מוצגים מועמדים לנשיאות מטעם האסלאמיסטים ובהם גם עאבד אל מונים אל פותוח שבעברו היה חבר בתנועה אך החליט שלא לשעות להחלטתה שלא להציג מועמדות לנשיאות, פרש מהתנועה והגיש מועמדות תוך הצגת עמדות פופולאריות מאוד בעם. כעת מבקשים האחים למנוע ממנו את האפשרות לזכות בתפקיד.
באשר לעמדותיה של התנועה מציינת יפת-אבשלום כי בחינה של צעדי התנועה בשנים האחרונות תחת משטרו של מובארק מגלה דווקא גישה זהירה ופרגמאטית, גישה המבטאת את שאיפת התנועה להיות שחקן לגיטימי. בשם גישה זו קיבלה התנועה על עצמה מגבלות במאבקה על אף היד הקשה שהפעילך כלפיה מובארק ומעצר מנהיגיה בידי המשטר הקודם. כמו כן הקפידה התנועה לחזור על סיסמאות של דמוקרטיה וזכויות אזרח, סיסמאות שנועדו לאפשר לתנועה להיות אכן מקובלת בציבוריות המצרית.
לדבריה אין מדובר בגישה שביטאה חוסר יכולת לפעול אחרת בתקופת מובארק, שכן שנה חלפה מאז המהפכה ובכל זאת מקפידה התנועה לנהוג בזהירות, בחכמה ובהידברות עם כלל הכוחות המצריים.
באשר לא-שאטר מזכירה יפת-אבשלום כי מדובר באדם השייך לזרם השמרני של התנועה אך מנגד אדם שהצהיר לא מכבר הצהרות פרגמאטיות כדוגמת הקביעה שמצרים מחויבת להסכמים עליהם חתמה. ומה לגבי העתיד? "הכול תלוי בנסיבות", היא אומרת ומביעה הסכמה לעמדה המעריכה שמצרים כיום עסוקה בענייני פנים וכלכלה ותתקשה למצוא יכולות וזמן להתעסק בענייני חוץ והיחסים עם ישראל. עם זאת היא מזכיר כי במצבי מצוקה פנימיים לעיתים אויב מבחוץ, כדוגמת ישראל, יכול להוות גורם מלכד.