לא מעט ידוע על פעולות הצלה שביצעו גויים ברחבי אירופה למען יהודים, אולם מעט מאוד ידוע על פעולות הצלה שביצעו יהודים להצלתם של יהודים אחרים תחת סיכון אישי גבוה ביותר.
בארגון 'בני ברית' שמו להם למטרה לחשוף את הסיפורים הללו ומזה כעשור שנים מקיים הארגון טקס מיוחד המעלה על נס את פעילות ההצלה הזו.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מנהל המרכז העולמי של בני ברית, אלן שניידר, שסיפר על הטקס שיתקיים השנה במהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובין השאר התייחס גם להשתקה התמוהה של פעילות זו, השתקה שעד כה כמעט ולא נחקרה סיבתה.
"במקרים רבים פעלו יהודים בגרמניה, במדינות שנכבשו ובמדינות הציר, כשהם מעדיפים לסייע לאחרים ולא למלט את עצמם. יש אלפי סיפורים של אנשים שפעלו בדרכים שונות, חלק על ידי ארגונים וחלק ביוזמות אישיות", מספר שניידר ומציין שיהודים רבים סייעו לאותם חסידי אומות העולם להציל יהודים ולעיתים היו אנשי הקשר בין הניצולים למצילים. "ההצלה לא יכולה הייתה להתבצע ללא העזרה שלהם", הוא קובע.
בפעילות המחקר וההנצחה של 'בני ברית' עמלים אנשי המרכז להעלות על נס פעילות זו שהושכחה משום מה בעוד פעילותם של חסידי אומות העולם הונצחה, מונצחת ומפורסמת. "התחושה היא שהעשייה של היהודים קצת הוזנחה ופחות מוכרת", הוא אומר.
ומסתבר שעצם העלאת הרעיון לפעול להנצחת פועלם של יהודים למען יהודים החל משום אותה הזנחה. שניידר מספר על ניצול שואה בשם חיים רוט שניצל בפעילות משותפת של יהודים וגויים, וכשהגיע לטקס הוקרה ב'יד ושם' ראה שהכול מדברים על פעילותם של הגויים חסידי אומות העולם ואילו המציל היהודי שפעל באותה מידה כלל לא מוזכר ונותר בצד האירוע. "הוא הבין שיש כאן עיוות מסוים שצריך לתקן אותו, ואכן לפני שנה יסדנו אות חדשה שהתחלנו להעניק – אות המציל היהודי. חיים רוט נסע לאמסטרדם שבהולנד, שם נולד וניצל, והעניק את התעודה לניקול ליאונס, אותו מציל יהודי שנשכח. האות ניתנה ביום ההולדת התשעים שלו. את האות הזו נעניק גם השנה".
בעקבות האירוע ההוא הוקמה ועדה משותפת לניצולים ולמצילים ששמה לה למטרה להעלות את נושא ההצלה הפנים-יהודית למודעות הציבורית.
באשר לשאלה מדוע הושכח סיפורם של היהודים המצילים אומר שניידר כי אכן מדובר בנושא הראוי להיחקר. הוא מזכיר שיצאו לאור מספר ספרים באקדמיה וביד ושם, אך הנושא לא נחקר לעומקו ולא ניתן לו פרסום ראוי ורשמי. "ביד ושם נושא חסידי אומות העולם מופיע במפורד, אבל נושא הצלת היהודים בידי יהודים לא מוזכר ומתישהו מישהו יצטרך לבצע מחקר סוציולוגי בשאלה מדוע לא עלה הנושא באופן רשמי. הגיע הזמן לכך. יש כמה היסטוריונים שהתבטאו בשאלה מדוע עד היום הנושא לא תפס את המקום הראוי לו".
עם זאת שניידר אינו ממהר להסכים להערכה ולפיה יחסו של הצבר בימי ראשית המדינה אל העולם שחרב באירופה היה ניסיון להדחקה ולהשכחה במקביל לפיאורו של הצבר הארצישראלי המציל את העם, הארץ והלאום. שניידר רק מזכיר בדבריו את היחס הידוע והמוכר של אנשי הארץ לניצולים כאשר סירבו להאזין לסיפוריהם וכו'.
באשר לאירוע הצפוי השנה דגש יושם על סיפוריהם של שניים: רחה פריאר ז"ל ויוסף איתאי ז"ל. רחה פריאר הגתה את רעיון העלייה ההמונית של נוער יהודי מגרמניה להתיישבות העובדת בארץ בשנת 1932 ובאותה שנה כבר שלחה לארץ את הקבוצה הראשונה של 12 ילדים. היא ייסדה שם בינואר 1933 את "עליית הנוער" – מפעל הצלה עצום אשר הביא להצלתם של כ-7,000 ילדים במהלך תקופת השואה. רחה פריאר המשיכה את עשייתה גם תחת השלטון הנאצי, עד שנאלצה להבריח את הגבול ליוגוסלביה עם ביתה מעיין ב- 1940 אחרי היתקלות אישית עם אדולף אייכמן. היא נקראה להגיע בפניו לאחר שהתפרסמה פעולתה. לאחר שנמלטה המשיכה בפעילות זו מזאגרב.
יוסף איתאי (יושקו אינדיג) היה מדריך השומר הצעיר ביוגוסלביה נקרא על ידי רחה פריאר לטפל בילדים גרמנים ואוסטרים שהוברחו אליה לזאגרב, שם כאמור המשיכה את פעילות ההצלה שלה אחרי שברחה מגרמניה. רחה פריאר הצליחה להשיג 90 סרטיפיקטים ולהעלות את הילדים לארץ לפני עלייתה היא ב-1941. קבוצה נוספת נשארה מאחור בזגרב ללא סרטיפיקטים ונקלעה לכיבוש הגרמני.
יוסף איתאי נשאר עם הילדים והוביל אותם בדרך חתחתים ברחבי יוגוסלביה ואיטליה ועד להברחת הגבול לשווייץ באוקטובר 1943 ועלייתם לארץ ישראל כשנה וחצי לאחר מכן. בכך קיים את הבטחתו לרחה פריאר ארבע וחצי שנים קודם, שיעלה את הילדים ארצה.
הטקס המדובר יתקיים ביער הקדושים – "רחבת מגילת האש" בפרוזדור ירושלים - ויפתח בשעה 10:00 בבוקר.