הקריאות ל"צדק" הביאו למשבר

בלוגר הבית של תכל'ס לא מאמין בנסיונות להגיע ל"צדק חברתי" באמצעות הגדלת הוצאות הממשלה. שיטה זו מביאה לדעתו למשבר.

אמיר וייטמן , כ"ג באייר תשע"ב

סחיטה באיומים. שטיניץ
סחיטה באיומים. שטיניץ
פלאש 90

בשנה האחרונה כתבתי לא מעט פעמים במסגרת הבלוג הזה שהמדיניות הממשלתית הולכת לכיוון מוטעה ושעוד יבוא היום ונצטרך לשלם ביוקר על חלוקת הכספים המופקרת שהיתה פה בשנה-שנתיים האחרונות. כמו שאני תמיד אומר, אין ארוחות חינם וכסף לא גדל על עצים. ועכשיו כבר הגיע זמן הפירעון.

לאחר כמעט עשור של ריסון פיסקלי וצמצום החלק של המדינה בכלכלת ישראל, מגמה מבורכת שהתחילה תחת הנהגתו של שר האוצר בנימין נתניהו, התהפך הגלגל ומאז 2010, תחת הנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ההוצאה הממשלתית חזרה לעלות, בעיקר לאחר המחאה החברתית של הקיץ האחרון. התוצאות לא מאחרות לבוא, כמובן: הגירעון הממשלתי החל כבר לגדול והוא יותר מכפול מהיעד הממשלתי. 4.5% במקום 2%. בקצב הזה, אנחנו הולכים בכיוון של מדינות אירופה ואם לא נתאושש בהקדם, נגיע בדיוק לאותו מקום כלכלי, עם אבטלה המונית של כ- 11% בממוצע (וכ- 25% בספרד למשל, כולל כ- 50% בקרב הצעירים!!!), גרעונות תופחים ושחיקה מהירה של רמת החיים.

כל זה לא נעלם מעיני שר האוצר שטייניץ, שהצהיר לפני מספר ימים על רצונו לקדם "תקציב חירום" לשנת 2013. מעניין שהשר המכובד משתבח כל הזמן במצבו הטוב יחסית של המשק הישראלי ופתאום יש צורך ב"תקציב חירום". איך להבין את הניגוד הזה? איך יכול להיות שמשק צומח ויציב כמו המשק הישראלי יכול לחיות בו זמנית עם תקציב ממשלתי על סף תהום?

האמת היא ששטייניץ צודק, גם כאשר הוא אומר שמצב המשק טוב יחסית וגם לגבי התקציב, שבאמת זקוק לטיפול דחוף, מהיר והחלטי. וכל כך למה?

המדיניות הליברלית יחסית שידעה מדינת ישראל בעשור האחרון אכן הניבה צמיחה נאה והמצב הכללי טוב, בסך הכל. רמת האבטלה נמוכה יחסית (אם כי היא היתה יכולה להיות עוד הרבה יותר נמוכה אילולא שכר המינימום ושאר חוקים "חברתיים" שמייקרים באופן מלאכותי את עלות העבודה ומוצאים הרבה אנשיםמשוק העבודה, בעיקר צעירים ועובדים לא מיומנים) , רמת החוב הממשלתי ירדה מאוד, האינפלציה תחת שליטה ורמת הפעילות במשק גבוהה יחסית. למרות יללות ה"חברתיים" ויוקר המחייה האמיתי והכואב, רמת החיים עלתה בצורה ניכרת בעשור האחרון בישראל.

אז מה הבעיה? כאמור, רמת ההוצאות הממשלתיות יצאה בשנתיים האחרונות מכלל שליטה. נכון, יש האטה כלכלית מסויימת אבל תקבולי המיסים ירדו רק בכ- 1% מאז שנה שעברה. לעומת זאת, הוצאות הממשלה גדלו בכ 9%, מה שגורם לחור גדול בתקציב. בקיצור, כל זה לא מצב בר-קיימה, אלא אם כן רוצים להגיע למצב יווני, וברור לכל מי שעיניו בראשו שזה אסון.

אני לא יודע עם המצב הפוליטי יאפשר זאת או לא, אבל מה שדרוש עכשיו הוא פשוט, אם כי לא נעים ללא מעט אנשים: קיצוץ, קיצוץ, ועוד קיצוץ בתקציב המדינה. קיצוץ רוחבי, קיצוץ עומק, קיצוץ בתקציבים "חברתיים", בקצבאות, בביטחון, בחינוך, בבריאות, בכל דבר אפשרי, בכל מה שזז, פן נגלוש מהר ובאלימות למציאות קשה ויוונית בה לא תהיה ברירה אלא לקצץ עוד יותר מזה.

צריך לזכור שהמצב של המדינה נשאר שברירי: למרות השיפור בעשור האחרון, החוב הממשלתי עדיין נע סביב ה- 70% של התוצר, הרבה יותר ממה שצריך (אמנת מאסטריכט של האיחוד האירופי קבעה גבול עליון של 60% לחוב ממשלתי, למשל), ואנחנו עלולים לחזור למציאות כלכלית קשה כעבור שנים מועטות בלבד של הפקרות תקציבית. הממשלה ניצבת בפני צומת דרכים חשובה והיא זקוקה עכשיו לגב ציבורי כדי לעשות מה שדרוש על מנת לשמור על היציבות הכלכלית-חברתית של המדינה, ולכן אני רוצה מכאן לחזק את שר האוצר, את ראש הממשלה ואת הממשלה כולה. חזקו ואמצו, עשו מה שצריך, גלו אחריות ונעמוד מאחוריכם. 

למרות הקולות של ה"צדק החברתי" שחוזרים לכיכרות, למרות הלחץ הציבורי שמופעל מכל מיני כיוונים, אין מנוס אלא הידוק משמעותי של החגורה, לטובת כולנו. ויפה שעה אחת קודם המשבר הבא שיפקוד אותנו.