איציק אטיאס, אחיו של רפי ז"ל מספר בראיון מיוחד על הרגעים הקשים כששמע על התאונה המחרידה מהשוטר שהגיע לביתו, על התחושות, הכאב כאח בכור שגידל אותו, והנחמה היחידה שנותרה, רחלי ביתו הקטנה של רפי בת השבע.
את השיחה אנו עורכים לאחר שאיציק חוזר מכנס התעוררות לעילוי נשמתם של הקרובים לו מכל אחיו ומשפחתו, הוא יושב בצד מנסה לא להפריע לסובבים באוהל ומשתף אותנו ברגע הכואב ביותר. הרגע, בו אחיו כבר לא בחיים.
נסה לחזור לרגע בו שמעת על המקרה הקשה..
ישנתי בבית. בשעה ארבע בבוקר אני שומע נקישות בדלת. אני פותח וראיתי שוטר מולי. חשכו עיניי. דבר ראשון בדקתי ששלושת הבנים שלי בבית. את יודעת המחשבות רצות בראש. אני אומר אולי פרצו לבית הכנסת, אולי גנבו את ספרי התורה. אבל, שום דבר מהמחשבות לא העלו לרגע את הנורא מכול.
באותו רגע לקח אותי השוטר וביקש ממני לשבת ולהירגע. שאלתי מה קרה?? ומיד הוא ענה: אני מצטער לומר לך אבל רפי נהרג וכך גם המשפחה. נשארה אחת ששרדה את כל זה הבת הקטנה, רחלי. אני כמובן הייתי בשוק! הייתי ממש בהלם ממה שאני ששמעתי! לא הבנתי מה קורה לי באותו רגע, מה עושים מכאן איך זה קרה? לפני שעות בודדות ראיתי אותו!
ואז מה אתה מעיר את המשפחה בארבע בבוקר?
כן אני ניגש לבית אבא ומספר להם את הבשורה. הם יראי שמיים ובירכו על הרעה כמו על הטובה. ולא הוציאו מילה לאחר מכן.
למה לא חיכית עם זה לבוקר? בכל זאת דבר לא פשוט לשמוע מתוך שינה..
זה נכון, התלבטתי עם קצין המשטרה, אמרתי נחכה קצת לבוקר אבל, השוטר הציע לספר להורים באותו רגע, כיוון ששעתיים אחר כך הם כבר יוכלו לראות ולשמוע את המידע הזה באמצעי התקשורת בבוקר בגלישה באינטרנט או בטלוויזיה, ולא רצינו שיופתעו מזה.
על הילדות היפה מספר איציק, שגדלו במשפחה מאוד מלוכדת, קרובה, מחוברת ופשוטה - האחד בשביל השני. הם היו שמונה אחים שמחים, צנועים. "..כאחים אני כבכור תמיד היתי מרביץ לו מנסה לחנך אותו, מה לעשות אח גדול.. רפי היה הסנדוויץ'. הילד היה עצמאי, חכם ומבריק מאוד. אני זוכר שהקפיצו אותו כיתה מ-א' ישר ל-ג'..".
רפי היה לוחם בגולני, בוגר ישיבת הסדר וגדל להיות מנהל בית ספר. מספר התלמידים עלה משנה לשנה. הוא הכניס יותר סדנאות מגמות, פעילויות שונות ותורמים. עבד ימים כלילות. הפיח חיים במקום. חייהם של התלמידים מאז שבורים. הם לא מסוגלים לתפקד. איבדנו אדם יקר, איכותי, שתרם לסביבה.אדם שניתן ללמוד ממנו הרבה..
מה למדת על רפי כאח בכור שלו?
בן אדם איכותי שהקים משפחה איכותית ולבבית. עם דרך ארץ ומידות טובות. עם חינוך למעשים טובים. לעשיית חסד. למשפחה הזאת, אני לא ידעתי, היו להם פה בבית שני גמ"חים שני גמ"חים!!! שהקימו בבית ליולדות ולחתנים. והכול בשקט! מי ידע על הדברים האלה? מי ידע?? אנחנו משפחה מלוכדת רפי היה הרוח הגבית הוא יזם מפגשים משפחתיים. סיכמנו שכל ראש חודש ניפגש כל המשפחה יחד. ורפי היה הרוח החיה שהניעה את כל האירועים אלה.
איך מעכלים דבר כזה?
לספר לך משהו אני התעוררתי בבוקר (רביעי) ואמרתי לעצמי עזוב אתה חולם תחזור לישון זה לא באמת קרה. אני לא מצליח להבין..זה עוד לא יושב אצלי.
מבני המשפחה היחידה ששרדה היא הבת הקטנה רחלי, היא הנחמה היחידה שלנו. היא מודעת למה שקורה. הא סיפרה לפרמדיק במהלך הנסיעה לבית החולים רמב"ם על הרגע שבו אימא ידעה שזה כבר הסוף היא נישקה את כל הילדים תוך כדי הנסיעה. היא זוכרת איך כולם התפללו ואיך היא עצמה עיניים. איך האוטו התדרדר. איך כולם צעקו אבא אבא.. איך שמחה שאחותה הקטנה תאיר הייתה היחידה שישנה לא ראתה את המתרחש ולא צעקה כמו כולם..היא מוקפת משפחה. מטופלת כראוי עטופה באהבה אנחנו רגועים שקטים. אנחנו כולם בשקט. היא קשורה לאחות אסתר. זו טרגדיה נוראית. אף אחד לא מבין מה שקרה כאן.
עד כמה המשפחה יכולה לעזור לרחלי להתחזק?
אנחנו משפחה שתומכת לא נעזוב אותה לרגע. הלוואי שהייתה באה אליי אף פעם לא הייתה לי בת רק שלושה בנים. היא קשורה לאסתר, אחות של יהודית. הם עשו הרבה שבתות וחגים יחד. הם לא יעזבו אותה. היא קשורה לבנות שלה והן יהיו שם בשבילה לחזק ולתמוך.
בבוקר האירוע עוד לפני שכל האורחים הגיעו להכנסת ספרי התורה, הגיעה משפחת אטיאס באחד עשרה בבוקר כדי לערוך ולהכין את הבית כנסת לאירוע הקדוש. חיכו לקבל את האנשים. רקדו עם ספרי התורה. הגישו אוכל לאנשים אחרי התפילה. צחצחו את בית הכנסת לאחר מכן, החזירו את הסבא והסבתא הביתה ושאלו אותי איציק אנחנו משוחררים? הם עשו מלאכת קודש. זה רצונו של הקדוש ברוך הוא...
נסה לחזור לאותן שעות שעוד הייתם יחד..
אני זוכר את רפי ומשפחתו מגיעים לבית הכנסת ובמהלך הכנסת ספרי התורה, רפי במשך שעתיים שלמות נצמד לספר תורה ולא עזב אותו הוא חיבק אותו כל כך חזק!! ארבע שעות לפני המקרה אני עוד זוכר את אשתי ואת יהודית מדסקסות ומתקשקשות וכל הנכדים סביבם רצים ומשחקים.
יכול להיות שהמשפחה הרגישה שמשהו נורא הולך לקרות?
את יודעת באותו יום האם יהודית לא הגיעה עם המשפחה מוקדם לבית הכנסת, היא נסעה לקבר רחל. תשמעי טוב. הם באו לכאן, והיא נסעה לשם להתפלל. והיחידה שניצלה זו רחל אפרת. כלומר דרך אפרת. אימא שלה הלכה להתפלל בשבילה בקבר רחל לשמור עליה.
איך אתם מקבלים את זה?
זו טרגדיה לאומית. זה אסון מה שקרה כאן אנחנו מברכים על הטובה וגם על הרעה באותה מידה. אין לנו שום תלונה לבורא עולם. מקבלים את הכול באהבה. בסך הכול באנו לעזור בבניית המשכן וחנוכתו. הכנסת שני ספרי תורה לבית כנסת מפואר. רפי היה מהחלוצים של בית הכנסת. אהב לטפל ולטפח את בית הכנסת. השמחה הייתה ענקית מדהימה. באותה מידה ממש עברנו לטרגדיה.
יש לך הסבר למקרה הזה? בטח שזה לא המקרה הראשון השנה שמשפחה נמחקת ומותירה אדם או שניים...
נסתרות דרכי האל. קטונתי. אני לא יכול להיכנס לחשבונות של הקדוש ברוך הוא. אם את שואלת אותי המשפחה הזאת כיפרה בעד כל העם הזה. אנחנו צריכים להתעורר. אולי אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש. לראות איפה אנחנו לא בסדר. לאהוב אחד את השני.לוותר ולשמוח אחד עם השני.
יש לך מסר לעם ישראל?
אנחנו צריכים להתעורר, לפשפש במעשים ולבדוק במה אנחנו לא בסדר. זו ממש אבידה גדולה.
למה הכי תתגעגע?
לזמן איתו.. לשבת ככה לשיחות בינינו. היינו מדברים הרבה, מתייעצים.. אני מת לאיזו שעת איכות איתו. שעה אחת! זה יחסר לי. כשהכנסנו את ספר התורה לא כתבנו שום דבר. זה נותר ריק. זה כנראה היה מכוון שנצא מהשבעה. לא היה כיתוב. זה המתין למישהו. פשוט ככה.