טובת הילד זה לא הכל? שופטת בית המשפט למשפחה בקריות, אספרנצה אלון, קבעה כי לא ניתן לחייב אב חילוני לשמור שבת בעוד ילדיו הדתיים מתארחים אצלו בשבת.
הסיפור שהגיע להכרעת בית המשפט הוא סיפורה של אם, רופאה דתיה, ואב, רופא חילוני, להם שני ילדים, בן ובת, אשר חינוכם מהווה סלע מחלוקת משמעותי בסכסוך בין ההורים.
למרות סיכומים קודמים התברר, כי האב איננו מכבד את אורח חייהם של הילדים, החיים עם האם ומתחנכים בחינוך דתי, לא שומר עימם שבת ולא מקפיד על חבישת כיפה ולבישת ציצית של הבן.
האם טענה, כי האב בהתנהגותו גורם לילדים סבל, בילבול, ותסכול. התנהלותו הפוגענית של האב – הורדת כיפה ונסיעה בשבת – פוגעת בהליכות ובאורח החיים הדתי של הילדים. האב, טען כי הוא קשוב לרצון הילדים וכי דרישת האם הינה כפייה דתית של ממש.
השופטת אלון קבעה, כי למרות העובדה שטובת הילדים היא הערך העליון המנחה את הדיון בנושא משמורת ילדים וחינוכם, הרי שהוא איננו מצדיק באופן אוטומטי מצב של "כפייה דתית".
"עם כל הרצון לאפשר לילדים יציבות, ודאות ואורח חיים דומה מבחינה הלכתית בין בית האם לבין בית האב, ואין ספק כי זו טובתם האופטימלית, המהווה חלק מזכותם לחופש מחשבה, מצפון ודת (סעיף 14 לאמנה לזכויות הילד), אני רואה קושי להיעתר לבקשת האם כי תנאי לשהיית הילדים עם אביהם הוא התחייבותו כי הם לא יחללו שבת בעת שהותם עמו, שעה שהאב אינו שומר שבת", קבעה השופטת.
"לא אוכל, כאמור, לחייב את האב להקפיד שהילדים לא יסעו בשבת, שכן משמעות הדבר כי אחייבו שכל עת שהילדים אצלו, הוא לא ייסע בשבת ויש בכך פגיעה בזכויותיו ובזכותו לחופש מחשבה, מצפון ודת", הוסיפה השופטת.