שלטון החוק הוא חשוב, על זה אין חולק. אולם מתברר כי הסטנדרטים אותם מנסה המערכת המשפטית לכפות על המדינה ככל שהדבר נוגע למתנחלים, שונים לחלוטין מהסטנדרטים אותם מציבה אותה מערכת מול אוכלוסיות אחרות.
סיפור המעשה מתחיל בכפר הבדואי הלא חוקי אלסרה שבנגב, שם מצויים 51 מבנים שאין חולק על אי חוקיותם. המדינה מטבע הדברים ביקשה להוציא צווי הריסה לאותם הבתים ולהתחיל בהליך החוקי הארוך והמפרך בסיומו ניתן יהיה להרוס אותם.
אולם, בעוד כלפי המתיישבים ביהודה ושומרון סבורה מערכת המשפט כי מבנים בלתי חוקיים יש להרוס מיד, מתברר כי כאשר מדובר בבדואים בנגב ישנן טענות שמאפשרות להימנע מצעדים שכאלה.
בסוף שנת 2011 הורה שופט בית המשפט השלום בקריית גת, ישראל אקסלרד, לבטל לאלתר את 51 צווי ההריסה שהוציאה המדינה נגד תושבי הכפר הבדואי הלא חוקי אלסרה.
השופט מתח ביקורת על המדינה ותהה מדוע צווי ההריסה הונפקו רק ב-2006, בשעה שהמשפחות מתגוררות שם כבר עשרות שנים וכשאין צורך מיידי להשתמש בקרקע עליו הן יושבות?
כעת נותר רק לתהות מדוע 12 השנים שחלפו מאז נכנסו תושבי שכונת האולפנה לבתיהם אינן מספיקות לשופטי בית המשפט העליון על מנת לחפש חלופות אחרות להריסת המבנים והותרת התושבים ללא קורת גג.