מילא נתניהו, סיננו בזעם ראשי המתנחלים לאחר ההצבעה המבישה. ממנו לא באמת ציפינו שברגע האחרון יחזור בו ויתמוך בחוק ההסדרה במלא המרץ. אבל היכן נעלמו שרי הליכוד ברגע האמת? היכן נשכחו ההבטחות שפיזרו על גבעת האולפנה במרוצת השנה האחרונה? היכן התאיידו להן ההצהרות ששחררו תחת כל עץ רענן בביקוריהם בהרי יהודה ושומרון?
הפארסה המגוחכת של השרים יולי אדלשטיין ודניאל הרשקוביץ ושל סגני השרים גמליאל וקרא - היא לא הסיפור האמיתי של היום הזה. במידה מסוימת, ראש הממשלה היה מעדיף שיצביעו נגד הממשלה ויפוטרו: הם היו זוכים למנת כבוד בחוגיהם, ואילו הוא זוכה לכותרת המעצימה את מנהיגותו. ממשלתו תיוותר יציבה ואיתנה גם ללא ארבעת שושביני ההתנחלויות. לא עליהם תפארתו.
הכותרת האמיתית של היום הזה היא בוגדנותם של שרי הליכוד. בוגדנותו של יקיר ההתיישבות השר ישראל כץ שחזר והבטיח מעל במה אפשרית כי יתמוך בחוק וברגע האמת האריך את שהותו בחו"ל, בריחתו של גדעון סער שבשלהי אפריל תקף את הגישה המשפטית הנוכחית סביב סוגיית האולפנה ורמז כי הוא מתכוון ליישר קו עם הימין האידיאולוגי וברגע האמת יישר קו עם נתניהו, סילבן שלום האידיאולוג שנותר אף הוא בחו"ל בהצבעה המכרעת, גלעד ארדן המזוהה עם אגף הימין והרשימה ארוכה.
הם אלו שאמורים היו להעלות את הזיעה הקרה במצחו של ראש הממשלה בסוף השבוע האחרון כשהיו מבהירים לו על כוונתם לתמוך בחוק אך לא עשו זאת. הם אלו שאמורים היו למנוע ממנו לסגת מחוק ההסדרה אך תחת זאת בחרו להוביל לניצחון הפוליטי המוחץ ולתבוסתם המרירה של האגף האידיאולוגי בליכוד.
ביום שני השבוע העריך יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין שחברי הממשלה ידרשו למצער לפני ההצבעה לקיים הצבעה חוזרת בממשלה על הערר אותו הגיש יולי אדלשטיין בשעתו. ההצבעה הזו, שצפויה היתה להסתיים בניצחונו של נתניהו, אמורה היתה לסתום את הגולל לפחות מבחינה מצפונית על סיכויי התמיכה של השרים שהיו מנמקים את היעדרותם בהחלטת הממשלה.
אבל זה לא קרה. שרי הממשלה לא נזקקו אף לזה כדי שלא לתמוך את החוק. הם הרגישו שלמים דים כדי להוכיח למתנחלים שעם כל הכבוד להבטחותיהם, להשקפת עולמם, הכסא חשוב יותר.
האמיץ האחרון בקואליציה היה דווקא יו"ר הקואליציה ח"כ אלקין שלמרות תפקידו הרגיש הרים ידו נגד עמדת ראש הממשלה. לפי שעה קיים סיכוי סביר שהוא יהיה היחיד שישלם מחיר על היום הזה וייטוש את משרתו זו לטובת עמיתו בליכוד ח"כ כרמל שאמה. לפחות אני, אמר למקורביו, לא הייתי שותף להונאה הגדולה.