חמש שנים חלפו מאז הלך לעולמו הרב שמעון גרשון רוזנברג זצ"ל שהיה מוכר על ידי ראשי התיבות של שמו – הרב שג"ר.
הרב שג"ר נחשב לאחת הדמויות המרתקות והעמוקות בנוף הרבני של הציונות הדתית. הוא עמד בראש ישיבת "שיח יצחק" והעמיד תלמידים הרבה ביניהם ראשי ישיבות, תלמידי חכמים, יוצרים, אמנים וחוקרים באקדמיה.
את דרכו הרבנית החל בישיבת הכותל כר"מ ואף שימש כראש הישיבה במשך שנה אחת, כאשר הוא החליף את ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי. אח"כ עבר ביחד עם תלמידים נוספים לישיבת מקור חיים של הרב עדין שטיינזלץ, ישיבה שהיה שותף להקמתה.
עד לפטירתו שימש כראש ישיבת "שיח יצחק" ביחד עם הרב יאיר דרייפוס, שממשיך בתפקיד עד היום. בעבר שימש גם כראש בית המדרש של "המרכז לציונות דתית מעלה" ובראש בית המדרש בית מורשה.
לאחרונה הוציאו במכון הנקרא על שמו – 'מכון כתבי הרב שג"ר' ספר מדבריו של הרב שג"ר - "ביום ההוא" - בו דרשות ומאמרים למועדי אייר.
הרב שג"ר פורש את תורתו והסתכלותו המיוחדת על מועדי אייר - השמחים והפחות עליזים – מיום השואה ויום הזיכרון, ועד יום העצמאות ויום ירושלים.
הרב שג"ר מסביר על חשיבותם של ימי הזיכרון לשואה ולחללי צה"ל והטרור, דווקא מהצד התורני, כמו גם על חשיבותה של הצפירה. הרב שג"ר מעמיק בעיון רב על אירועים אלו וסובר, לעומת המתנגדים, כי דווקא דרך הצפירה וימי הזיכרון נוצר החיבור האמיתי של הקהילה הישראלית במדינת ישראל, עם חלליה.
על ימי ההודאה מעמיק הרב רוזנברג בסיבה של ההודאה בימים אלו ומדוע אנחנו קוראים את ההלל.
בסוף הספר צורף מכתב דרשה שנרשם על ידי הרב שג"ר לכבוד יום העצמאות תשס"ז – האחרון בחייו של הרב שג"ר, שנפטר כחודש וחצי לאחר מכן.
אמנם, את הכתב של הספר הייתי משנה למשהו קצת יותר מאיר עיניים ויפה, אך זה לא פוגם בכהוא זה בעריכה הכללית של הספר, שנעשתה במקצועיות רבה.
שני דברים שבולטים בספר, הם ההקדמה והסיכום שנכתבו על ידי העורכים. באמצעות עמודים אלו, מכניסים העורכים את הקורא לעולמו ותורתו של הרב שג"ר, שכאמור, יש בה ייחודיות.
לאורך הספר ניתן להיפגש עם מקורות רבים והפניות, ובסופו של הכרך ניתן למצוא מפתח עניינים.
אז אם ננסה לסכם, מדובר בספר שעושה חשק ללמוד בו ובהחלט מכניס את הלומד לתוך עולם תורני ייחודי, לתוך עולם של הרב שמעון גרשון רוזנברג.