אני בדרך כלל לא נוהג להתעסק בביקורת ספרותית, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל והפעם אני אקדיש את הטור הזה לביקורת על הספר האחרון של אורי רדלר, "התמוטטות, על קריסת המערב ומות מדינת הרווחה".
אם אתם חיים את חייכם בשלווה, אז דעו לכם שההצעה של אורי רדלר היא להתחיל לפחד, מאוד לפחד אפילו, כאן ועכשיו.
כידוע לכולם, מאז 2008, העולם נכנס למשבר קשה ועמוק שהתגלגל והפך ממשבר ה"סוב-פריים" הממוקד בתחום הנדל"ן בארה"ב למשבר פיננסי כולל, ומשם, דרך הלאמת חובות הבנקים והמערכת הפיננסית והדפבת הטריליונים, למשבר החוב הריבוני הנוכחי, שמאיים כרגע למוטט את גוש האירו ועוד מדינות אחרות במערב. אפילו המצב ארוך הטווח של מדינות כמו ארה"ב אינו מבשר טובות במיוחד. רדלר רוצה לעשות סדר בבלגן ולהסביר לנו מהו מקור המשבר האמיתי, שנעוץ פשוט בחוסר האיזון המובנה בין ההוצאות להכנסות של המדינות בעולם המערבי, כלומר בחוב שהולך ותופח כל הזמן ויוצא מכלל שליטה. או ליתר דיוק, הוא עכשיו יצה מכלל שליטה ועומד לגרום ל"פצצת אטום פיננסית", כדברי רדלר.
מקור הבעיה הוא מדינת הרווחה. אם נרצה לסכם בכמה מילים את הסיפור הזה, אז ניתן להגיד שלהבטחות של הפוליטיקאים אין כיסוי. פשוט הלך הכסף, ואנחו עומדים אל מול מציאות חדשה, בה המערב יאלץ להודות שהוא פשט רגל ולכן ייאלץ לעבור תהליך קשה מאוד של חזרה למציאות הכלכלית, בה מדינות ייאלצו (אני חוזר בכוונה על המילה הזאת "אילוץ", משום שזאת מילת המפתח – לא תהיה ברירה) לבצע קיצוצים עמוקים מאוד בתקציביהן והעולם המערבי כולו יצטרך להתרגל למציאות חדשה של ירידה משמעותית מאוד ברמת החיים שלו, דבר שיתבטא בצורות שונות, גם דרך הקטנת כח הקנייה של הצרכן, מיסים גבוהים יותר, ועוד.
אבל זה לא הכל: רדלר צופה שינויים הרבה יותר עמוקים מאשר משבר כלכלי עמוק מאוד, ממושך מאוד וקשה מאוד: הוא צופה כי העולם המערבי יסבול משחיקה משמעותית בדמוקרטיה. קחו כדוגמה מה שקרה לאחרונה ביוון, עם ההישג האלקטורלי של המפלגה הניאו-נאצית במדינה זאת ועם העלייה של המפלגות הפופוליסטיות בכמעט כל אירופה בשנים האחרונות. העמקת המשבר עלולה לפי רדלר ליצור מצב של המשך התחזקות של אותן מפלגות, והתפוררות של יסודות הדמוקרטיה הליברלית המערבית ולעליית משטרים סמכותיים של "אנשים חזקים", שייבחרו על מנת לעשות סדר.
בקיצור, עלול להיות שמח מאוד בשנים הקרובות, אם רדלר צודק.
מעבר לטענות העקרוניות של רדלר, הספר מעניין מאוד משום שהוא נותן הקשר היסטורי רחב על נושא המשברים התקציביים בתולדות האנושות ותפקידם בהתפוררותן של אימפריות גדולות וחזקות כמו אשור ורומא, למשל, ועוד.
מה שמעניין גם הוא זווית הראיה של הספר, ששונה מאוד ממה שאנשים רגילים לקרוא. יש כאן מתקפה חזיתית כנגד עצם המושג של "מדינת רווחה", יכולת השרידות שלה לאורך זמן והצגה של מודל חדש של חברה, בה לא תהיה מדינת הרווחה יותר, או רק שרידים שלה.
שאלתי את עצמי אם אני השתכנעתי. הרי גם אני לא חובב במיוחד את מדינת הרווחה. גם אני חושב שהיא בזבזנית, יוצרת תמריצים עקומים ותלות והייתי מעדיף אילו היא לא היתה קיימת כלל ועיקר, או רק על תקן מינימליסטי ביותר. ולמרות זאת עיננו רואות שלא כל מדינות הרווחה פושטות רגל. כפי שכתבתי בטור זה לאחרונה, שוויץ משגשגת בסך הכל ולא נמצאת בסכנת התמוטטות בשל החוב החיצוני שלה, וכך גם במדינות אחרות כמו שוודיה למשל. דוגמאות אלו מוכיחות לכאורה שניתן לקיים מידה משמעותית יחסית של מדינת רווחה אם רמת גירעון ממשלתי נמוכה יחסית, אם כי הזדקנות האוכלוסייה תהפוך את המלאכה הזאת ליותר ויותר קשה ותאלץ במוקדם או במאוחר גם את אותן מדינות לקצץ בתקציבי הרווחה שלהן.
בין כך או בין כך, לא חייבים להשתכנע מכל דבר. הספר קל וקריא מאוד, מעניין ואף מרתק לעיתים. הוא מעורר מחשבה ומאלץ אותנו להתמודד עם המציאות כפי שהיא ולא כפי שאנחנו היינו רוצים שהיא תהיה.
תקראו את הספר ותגבשו דעה בעצמכם.