במלאת 30 למלחמת שלום הגליל פורס ההיסטוריון אריה יצחקי ביומן ערוץ 7 את ממצאיו באשר לקרב סולטן יעקב, הקרב הקשה ביותר במלחמת של"ג, קרב שתוצאותיו הסופיות עדיין לא ידועות לנוכח שלושת הנעדרים שעדיין לא שבו מהקרב ההוא.

בראשית דבריו מציין יצחקי כי כמעט כל ההתייחסות התקשורתית בחודש האחרון לציון מלאת 30 למלחמה התמקדה בקרב הבופור על אף היותו קרב זניח באופן יחסי, קרב של שתי פלוגות, הפלס"ר והפלח"ן של חטיבת גולני, קרב שערכו הוא סמלי ולא אסטראטגי שכן ניתן היה לעקוף את הבופור ולבחור בנתיב חלופי בדרכו של צה"ל צפונה מבלי להזדקק לציר חרדלה שעליו צופה הבופור.

לעומת קרב הבופור רואה יצחקי בקרב סולטן יעקב הקרב החשוב ביותר ולמרות זאת למעט מאמר אחד בעיתון 'מעריב' איש לא עסק בו.

לדבריו למעשה לא נכתב מחקר מסודר שבחן את הקרב ההוא לעומקו למעט מחקר סודי ביותר של תא"ל יקר. מחקר זה לא ניתן לבחינתם של תחקירנים, ואולם יצחקי עצמו פנה לפני חודשים אחדים לארכיון צה"ל וכמי שמחזיק במעמד של חוקר מוסמך ביקש לעיין במחקר המדובר. התכנסה ועדה שאישרה לו את העיון בדו"ח ואולם יום לפני התאריך בו היה אמור להגיע כדי לעיין בדפי המחקר יצר עימו קשר האחראי על הביטחון, אל"מ בן דוד, והודיע לו שעם כל הכבוד מפאת רגישות הנושא יותר לו לראות 60 עמודים בלבד מתוך 300 העמודים שכולל הדו"ח.

בצר לו הגיע יצחקי לעיין במסמכים ולתדהמתו גילה על מסך המחשב שבעה עמודים בלבד ובהם הכריכה, התוכן והדף המסכם כאשר גם בהם נמחקו מספרי הגייסות והיחידות שהוזכרו בהם, על אף שמדובר בנתונים שזה מכבר נחשפו לעין הציבור בהזדמנויות שונות. "לא האמנתי", הוא אומר. "שיגרתי מכתב תקיף לשר הביטחון. קיבלתי תשובה אחרי כמה שבועות מהיועצת המשפטית של שר הביטחון שקובע שהמחקר מסווג".

בהסתמך על תחקיריו שלו פורס יצחקי נתונים באשר לקרב ההוא, הקרב שתחקירו הרשמי מוסתר גם בעיני חוקרים צבאיים. לדבריו לראשונה מצא עצמו צה"ל באותה שעה ביתרון משמעותי אל מול האויב. היה מדובר בכוח עצום פי כמה מהכוח שלחם במלחמת יום כיפור. "היחס היה של אחד לארבע לטובתנו כולל שליטה באוויר וסיוע ארטילרי. למרות זאת הקרב קירטע".

יצחקי מזכיר את פרטי המערכה בה לראשונה הוחלט בצה"ל לשגר גיס למלחמה ואכן הוקם גיס בפיקודו של יאנוש בן גל, סגנו אהוד ברק וראש המטה עמרם מצנע. משימתו של הגיס הייתה לחסל את הכוח הסורי ולהגיע לכביש ביירות דמשק, ואולם הגיס התמהמה ונע באיטיות רבה.

בדבריו מוסיף ומדגיש יצחקי את העובדה שמדובר בקרב שהתרחש לאחר התשעה ביוני, היום בו הושמד מערך טילי הקרקע הסוריים והמשמעות היא שליטה מוחלטת של צה"ל באוויר.

"הייתה אז עדיפות אדירה בכוחות. יחס של אחד לעשרה על הסורים. הכוח היה מסוגל להגיע בתוך 12 שעות לכביש ביירות דמשק", משוכנע יצחקי.

כשהוא מבקש לאתר את נקודת הכשל מזכיר יצחקי כי שלושה צירים הובילו צפונה ובעוד הציר המזרחי והמערבי היו כמעט ריקים לחלוטין מכוחות אויב דווקא על הציר המרכזי היו כשישים עד שבעים טנקים ונגמ"שים סוריים ודווקא בהם בחר הגיס להתקדם בעצלתיים, "בקצב צב", כלשונו של יצחקי.

בשלב זה מחליט יאנוש בן גל לעכב את התקיפה לבוקר, זמן קריטי שכן בינתיים הגיע הלחץ האמריקאי לפתוח בהפסקת אש ובמקביל קידמו הסורים דיוויזיה.

יאנוש יצא להתייעצות בפיקוד צפון והותיר את הכוחות בידיהם של ברק ומצנע שהובילו ל"קרב מיותר ומסובך", כלשונו, הקרב בו בחרו לתקוף בציר המרכזי ולא במערבי או המזרחי כאמור. יצחקי מציין כי בחינה של המודיעין שהיה אז בידי צה"ל, תצלומי האוויר ורשתות הקשר היה מגלה באופן ברור שמדובר במהלך שנועד לכישלון מוחלט כאשר בציר המערבי נמצאת לכל היותר פלוגה סורית ובמזרחי פלוגה אחת בלבד לעומת שישים עד שבעים טנקים בציר המרכזי "רק אוויל משריש נכנס לציר כזה".

עוד מוסיף יצחקי ומציין כי גם הכוח של יוסי פלד שנע ללא התנגדות בציר המערבי הוחזר אחורנית. "כל הקרבות הכושלים מתגמדים מול הטמטום של אותו לילה ובוקר".

בניסיון להבין את מניעי הבחירה בציר המרכזי אומר יצחקי כי האפשרויות הן שתיים, או שמצנע וברק הם קצינים גרועים שנכון היה להדיחם, או שגורם אחר הוביל אותם להחלטה זו. יצחקי מספר כי בשיחות שקיים עם רפול בהיותו הוא עצמו ראש מטה הצעירים במפלגת צומת, תקופה בה נסעו יחד רבות לאורכה ולרוחבה של הארץ, אמר לו רפול שאינו מבין את הבחירה ההיא של מצנע וברק, והעלה אפשרות שאולי לא רצו הקצינים לבצע את המשימה ולהגיע לציר ביירות דמשק ומשום כך במכוון נהגו באופן שנהגו. "היה חוג של קצינים מחוגי העבודה שלא אהבו את תכניות המלחמה", אומר יצחקי המזכיר ראיון שהתקיים בימים האחרונים בתקשורת ובו אמר יאנוש עצמו שלתדהמתו נוכח לראות במפות ששרטט בפניו אריאל שרון את החיצים הכחולים המסמנים את תנועת הכוחות מגיעים עד בעל בק, כלומר הרבה מעבר לארבעים הקילומטרים, ולמעשה מדובר בכיבושה כמעט כליל של לבנון. תכניתו זו של שרון לכבוש את לבנון ולמסור אותה לידי הפלנגות לא הייתה מקובלת על כמה וכמה קצינים, סבור יצחקי. "הם חשבו ששרון הולך לסבך אותנו עם הסורים", הוא אומר.

בשלב זה בו בוחרים מצנע וברק להילחם בציר המרכזי היה כאמור יאנוש בפיקוד הצפון בתדריך בו נודע לו על כך שהאמריקאים כופים על צה"ל הפסקת אש שתחל בעוד 12 שעות שגם הן לא נוצלו להתקדמות.

יצחקי מדגיש בדבריו כי להערכתו ברק ומצנע בחרו בנתיב זה מבלי ששיערו שהדבר יוביל להסתבכות קשה כל כך, אך עם זאת הוא מכנה את האירוע כולו כ'סבוטאז'', מחאה שבוצעה בדרך של חבלה ופגיעה.

כעת, לאחר דברים אלה אותם אומר יצחקי ביומן ערוץ 7, הוא מביע תקווה שגורמי המחקר בצה"ל יבחרו להתעמת עם דבריו וקביעותיו אלה ויציגו עמדה אחרת מעוגנת ומבוססת בהוכחות ונתונים, ולמעשה יחשפו את האמור במחקר המסווג.