בימים בהם נושא גיוס בני הישיבות עומד בראש הכותרות, פרסם ארכיון המדינה את ההתכתבות בין הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק הרצוג, לראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, בשנת תשי"ט.
הרב הרצוג שיגר מכתב לבן גוריון בו כתב, "נחרדתי עמוקות ולבי נשבר בקרבי לנוכח השמועה, כי נתעוררה כוונה להכניס שינויים במעמד הקיים של תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה כל עוד הם יושבים בחצרות בית ה' ומקדישים את ימיהם לתורה".
"חובה מוטלת על העם היושב בציון... להעניק לבני הישיבות אשר הופקדו לשמור על נכסי ברוח של האומה, שחרור מכל חובת גיוס כל דהו, כל עוד הם יושבים באהלה של תורה, כי אף הם מגוייסים ועומדים על בטחונה של תורת ישראל ומורשתו, אשר בהן תפארתו ובגללן הגענו עד הלום", הוסיף הרב הרצוג.
בתשובתו לרב הראשי, כתב בן גוריון, "כשפטרתי לפני עשר שנים בחורי הישיבה משרות בצבא, היה מספרם מועט...אם כי עלי לציין בשמחה כי בחורי הישיבה לקחו חלק במלחמה על הגנת ירושלים כשאר צעירי ירושלים".
"המצב מאז נשתנה, בחורי הישיבות רבו... ומספרם הגיע לאלפים. בארצות נכר אין הגויים נזקקים למגיני ישראל. פה כולנו יהודים ובטחוננו תלוי אך ורק בנו. וזוהי קודם כל שאלה מוסרית גדולה, אם ראוי הדבר שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים נפשם למות".
בסוף דבריו הדגיש בן גוריון, "אייני יכול להסכים בשום אופן לדבריך ש'בגלל בחורי הישיבות הגענו עד הלום'. לא הם בנו את הארץ, לא הם חרפו נפשם למות על עצמאותה (אם כי כמה מהם עשו זאת) ואין להם זכויות מיוחדות שאין ליהודים האחרים ואני מבקש ממך להשפיע על ראשי הישיבות, שהם בעצמם ירשו, לפחות אימון בסיסי של כל בחורי הישיבה לשלושה חודשים".
להתכתבות המלאה לחצו כאן