סודות העבר והעתיד של יריחו נחשפו בבית חוגלה

במהלך אירוע יום ההולדת לחוות בית חוגלה נחשפו פניה הסודיים בעבר בהווה ובעתיד של יריחו והקשר הפנימי לעם ישראל.

שמעון כהן , ו' באב תשע"ב

יריחו מאז ולעתיד
יריחו מאז ולעתיד
פלאש 90

לפני ימים אחדים ציינו ביישוב בית חוגלה הסמוך ליריחו את יום השנה ה-11 לעלייתו לקרקע. במהלך האירוע הועברו שלוש הרצאות, ואלו עסקו במישרין או בעקיפין בערכה של יריחו בעבר, בהווה ובעתיד.

ראשון המרצים היה הרב גדי בן זמרה ממעלה לבונה, ודבריו נסבו על ההשוואה המאלפת בין המרגלים ששלח משה לבין אלו ששלח יהושע.

הרב בן זמרה ציין כי המרגלים ששלח משה היו אנשים מורמים מעם, נשיאי השבטים, שיצאו לשליחותם בידיעת כל העם ועל דעת כל העם, שנאמר: "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן" (דברים א כב). בני ישראל מבקשים אפוא לדעת מהן נקודות התורפה של עמי הארץ, כדי להתכונן לכיבוש, אולם  הדרך שבה משה נענה להם מעוררת כמה תמיהות: א. מדוע הוא שולח את נשיאי העם? ב. מדוע הוא מוסיף על בקשתו של העם בקשות משלו?

משה מבקש מהם לברר "ומה הארץ השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין..." (במדבר יג כ) ולכאורה אנו שואלים: מה חשיבותו של המידע הזה לעניין הכיבוש? ויתרה מזאת: באותו פסוק אנו שומעים על הנחיה נוספת שצירף משה אל בקשת המידע הזה: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ...", ושוב אנו תמהים: לשם מה?

אין זאת אלא שמשה מבקש לעורר בעם חשק גדול להיכנס אל הארץ, וכדי להשיג מטרה זו הוא מגייס אנשים רבי השפעה, את נשיאי השבטים, ומבקש מהם להוסיף על המידע האסטרטגי כל מה שבכוחו לעורר בעם אהבה אל הארץ רצון עז לבוא אליה ולכובשה....

דא עקא שכל המטרות הללו לא הושגו. יתר על כן: המרגלים אכן "עשו עבודה יסודית", שהו בארץ ארבעים יום, תרו אותה לאורכה ולרחבה, ואף הציגו את פריה המהולל, אך מיד ביטלו את ערכו ואמרו: "אפס כי...." ואז פנו אל עיקר דבריהם, הוציאו את דיבת הארץ רעה, ועוררו מורך בלב העם, עד כדי מאיסה בארץ חמדה.

לעומתם המרגלים ששלח יהושע, לא בשליחות העם, היו מעטים, שנים בלבד, אלמונים, והם נשלחים בחיסיון מוחלט: "חרש". ועוד: הם כלל לא הספיקו לחפור את הארץ, אולם כשהם שבים אל יהושע הם מוסרים בתכלית הקיצור את מסקנתם, והיא חדה: "...כי נתן ה' בידנו את כל הארץ, וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו" (יהושע ב כד)

הרב בן זמרה הצביע על כך שלמעשה שתי שליחויות הריגול לא מולאו כפי שניתנו, אלא שהרוח שמילאה את לבותיהם של המרגלים בכל אחת מהשליחויות הללו היא שקבעה את מידת הצלחתה של השליחות. לדבריו לו התנהגו מרגלי יהושע כקודמיהם היו להם כל הסיבות להיבהל ממה שראו עיניהם ולהבהיל את יהושע, או את העם, שהרי על בסיס כל תלאותיהם יכולים היו להגיע למסקנה מַרְפַּת ידיים: הנה, המודיעין של יריחו הוא מצוין, שהרי חדירתם לעיר נתגלתה מיד. נוסף על כך כלל לא היה קשה להבחין שהעיר בצורה, דרוכה ומוכנה. אם כן לכאורה אין לנו כל סיכוי להצליח! אלא שעל פי דבריהם אפשר להיווכח שהם באים אל השליחות שהוטלה עליהם עם "מוטיבציה - אש" לכבוש את הארץ, וכך יוצא שה' מזמן להם את הפגישה עם רחב, וזו, בדבריה, אכן מחזקת אצלם את הרוח הזאת, שכן היא חושפת את ממד העומק ברוחם של יושבי הארץ: "...נפלה אימתכם עלינו...נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם... ויימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה'  אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (שם שם ט, יא)

הטיעונים שהציג הרב בן זמרה היו שניים: א. מה שאדם רואה הוא מה שהוא בוחר להסתכל בו, ו-ב. בעקבות נקודת המבט של המתבונן נולדת מציאות: המרגלים באו מלאי עזוז לחפור את הארץ, הם בחרו להתבונן במה שלנגד עיניהם במבט של עומק, הנובע מאמונתם, ואכן זה מה שנגלה לאוזניהם מפי רחב: שלא קמה רוח באויב מפני בני ישראל.

בדבריו קישר הרב בן זמרה את הדברים לימינו אלה וקבע כי החשיבה המסולפת של הנהגת השמאל היא שמביאה אסון על העם ועל הארץ.

רמז לטיעוניו מצא הרב בן זמרה גם בעצם שמה של העיר יריחו, שם שבו מסתתרת המילה "ריח". המרגלים הצדיקים בחרו "להריח" את האמת העמוקה. יריחו היא אפוא מקום של תחושת עומק, שמצליחה להפוך את הכול, עד כדי תיקון חטא המרגלים. יריחו היא העיר שממנה מתחילה לצמוח מחדש אהבת הארץ, וזהו גם סיפורה העכשווי של חוות בית חוגלה, שבערבות יריחו. 

דבריו של המרצה השני, עו"ד בועז העצני, העלו אנטיתזה לרוחם של מרגלי יהושע.

העצני פרש בפני הנוכחים בפירוט מרתק את ההכנה המנטאלית שהכין הצבא את החיילים לקראת הגירוש, והמסקנות היו ברורות: הדבר היחיד ש"הצליח" היה עצם הגירוש. המטרות שהייתה אמורה מדינת ישראל להגיע אליהן נכשלו כולן: בתחום הביטחון, בתחום גיבושה של החברה במדינה, ובתחום יחסיה של המדינה עם מדינות העולם.

העצני חתם את דבריו בנימה אופטימית, וטען כי בגלל כישלונו המוחץ של מבצע הגירוש, כישלון שנגלה לעין כול בבירור, העם כבר אינו קונה את טיעוני השקר שליוו את צעדי הממשלה באותם הימים, וייתכן, לדבריו, ש"הרע מכול כבר מאחורינו".

"יתר על כן", הוסיפה ארנה קובוס, מייסדת המקום: "כשם שהגירוש שורשו נעוץ במשפט ה"אוסלואי" הנואל: "...ויריחו תחילה" כך משם תחל גם הגאולה".

אחרון המרצים היה הרב ישראל אריאל ממכון המקדש, ובדבריו נתגלו רזים מעניינים מאד על אודות משמעותה של יריחו לעניין קדושתה של הארץ והחיבה אליה, ומעל לכול על הקשר ההדוק בין יריחו לבין המקדש.

א. תחילת החיוב על המצוות התלויות בארץ מתרחש עם כניסתם של ישראל אליה, בחנותם בערבות יריחו.

ב. הבאת האבנים מנהר הירדן אל הר עיבל, בסמוך לשכם, והחזרתן אל הירדן, בסמוך ליריחו, נצרכה כדי לבטא את הקשר בין המקום שבו עמד אברהם אבינו ע"ה וקיבל את ההבטחה על ירושת הארץ (בראשית יב ו – ז), לבין מקום כניסתם של ישראל לארץ כדי להגשים את אותה הבטחה.

ג. כחוט השני עוברת אהבתו העצומה של יוסף הצדיק אל הארץ דרך השמות של צאצאיו, ובהם השם חוגלה, שמה של אחת מבנות צלופחד, הדורשות: "...תנה לנו אחוזה..." (במדבר כז ד), והלוא הן מצאצאיו של יוסף.

ומה פשר השמות הללו, שהעניקו בניו ובני בניו של יוסף לילדיהם? תרצה, אחות חוגלה, לדוגמה, נשאה שם של עיר בארץ כנען, וגם חוגלה היה שם כזה. שמו של גלעד, נינו של יוסף, מזכיר לנו את הגַּלְעֵד שהקים יעקב אבי יוסף בבורחו מלבן אל ארץ אבותיו, וכן את ריח הבשמים הטוב שליווה את יוסף בדרכו האיומה למצרים עם אורחת הישמעאלים שבאה מן הגלעד, והרי אין אדם מעניק שמות לילדיו אלא כדי לבטא עומקים מנשמתו, על כן המסקנה המתבקשת היא שאת העומקים הללו הצליח יוסף להעביר לצאצאיו עד דורות רבים אחריו, וכך לשמר את הקשר האמיץ כל כך שלו אל הארץ, הגם שנעדר ממנה שנים רבות כל כך!...

ד. הגבול שבין נחלת בנימין לבין נחלת יהודה, כפי שהוא מתואר בספר יהושע, (טו ו – ח), עובר בחוגלה ומגיע עד להר הבית, ומה שראוי כאן לציון הוא הלשון המיוחדת שנוקט הכתוב בתיאורו של הגבול הזה: חמש פעמים מופיע שם הפועל "ועלה", מה שיש בו כדי לקשר אותנו אל הציווי שנצטווינו בקשר לחובה לבוא לדרוש את דבר ה' בבית המקדש: "...וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו" (דברים יז ח) ואכן, צאצאיו של יתרו, "הקינים", שישבו ביריחו, כאשר פגה תקופת מגוריהם שם הם עלו ללשכת הגזית, מקום המשפט, ללמוד שם תורה.

ה. הקשר שבין יריחו לבין המקדש מתואר במשנה, והוא מציין את שבעת הקולות שהיו בוקעים מן המקדש ונשמעים ביריחו, וכן את הריחות שהיו נודפים מן הקטורת שהועלת במקדש והגיעה אל נחיריהן של העזים ביריחו עד שנתעטשו...