'חופש הפולחן אינו תירוץ לפגיעה באחרים'

ד"ר עליזה לביא, מהדוברות המרכזיות של הפמיניזם האורתודוכסי, תוקפת את נסיונן של נשות הכותל לפעול בכוח במקום הקדוש.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"א באב תשע"ב

הופמן ברחבת הכות עם ספר התורה נשות הכותל
הופמן ברחבת הכות עם ספר התורה נשות הכותל
פלאש 90

ד"ר עליזה לביא, מחברת הספר "מנהג נשים", תוקפת בפוסט שפרסמה בדף הפייסבוק שלה, את גיוס הצלם דוד רובינגר זוכה פרס ישראל למאבק "נשות הכותל".

לביא מציינת בפוסט, כי ההתנגדות לנשות הכותל איננה עניין גברי, "הכותל המערבי  שייך לכולם ולכולן, אך יש בו גם מנהג המקום וראוי להתחשב בו. ההתנגדות הגדולה מקורה בקרב נשים המתפללות יום-יום ברחבת הכותל".

לביא מציינת, כי נשות הכותל בחרו באפיק המשפטי למאבקן, ומשעשו כך עליהן לעמוד בסטנדרטים המשפטיים, "בחרתן לפנות לבג"צ ויש פסיקה של בג"צ בנוגע לתפילת הנשים בכותל, שהסדירה את הדברים לפרטיהם".

לביא מדגישה, כי היא תומכת בתפיסתן העקרונית של נשות הכותל אך חולקת לחלוטין על דרכן, "אין בליבי ספק שתורת ישראל שייכת באופן שווה לנשים ולגברים. נשים רשאיות להוציא ספר תורה ולקרוא בו. יתר על כן, לא מדובר באמירות תיאורטיות בנות זמננו. תפילתן של נשים במתכונות דומות לאלו של גברים אינה תופעה חדשה. יש לנו עדויות על כך מהמאה ה-12 ואף קודם לכן. אין המדובר בזרמים מודרניים למיניהם אלא בעמודי התווך של ההיסטוריה היהודית".

"הטענה שהכותל שייך לכולם אינה במקום", קובעת לביא, "מי שמעלה את טענת חופש הפולחן כדי שלא יגבילו אותו, אינו יכול להשתמש בה כדי לפגוע ברגשותיהם של אחרים. ראוי הוא הכותל שלא יהפוך לכלי שרת ולזירת עימות".

לדבריה, "היו בעבר תפילות נשים ציבוריות, אך חידושן טעון התפתחות הדרגתית ואין טעם להצית ויכוח סביבן במקום כה סימלי כרחבת הכותל. תהליך חברתי אינו ניתן להאצה מלאכותית. להיפך: ככל שיאיצו בו, כך תרחק ההבשלה החברתית".