בערוץ 10 ישודר הערב סרטו של אמנון לוי על המפגש שקיים עם דניאלה וייס, המוגדרת בפי לא מעטים כ"האמא של נוער הגבעות". ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם לוי על המפגש שהצליח להפתיע גם אותו.
לוי מזכיר בפתח הדברים כי בעבר ראיין לא מעט את וייס בהזדמנויות שונות, אך במפגש זה, מפגש בשטח, התגלתה לו דניאלה וייס על פניה המפתיעות כדמות מלאת כריזמה, דרמטית מאוד, בעלת חוש הומור שאינה חוששת לצחוק גם על עצמה, "היא אדם שעונה על כל שאלה, חוץ משאלה אחת", הוא אומר ומוסיף ש"גיליתי שהיא גם אישה עשירה עם נדל"ן בתל אביב ובשומרון", אומר לוי המציין שוייס עצמה העדיפה שלא להאריך בתחום זה.
לדבריו, ההפתעה שבמפגש גלומה לא מעט בהיות וייס בעלת עמדות יצוקות הנאמרות מתוך אמונה שלמה, ומבלי שניתן להזיז אותה ולו במילימטר ימינה ושמאלה. הוא מזכיר בדבריו חישוב שהציגה בפניו וייס על מועד הגאולה המתקרבת. בהקשר זה הוא מזכיר את הויכוח שהתגלע בין שניהם כאשר עלתה סוגיית מדינת ההלכה, ובעוד הוא תוהה אם היא לא מבחינה בכך שמדינת ישראל אינה מדינת הלכה השיבה לו וייס שהוא לא מבחין בכך שקרוב מאוד היום שבו תהיה ישראל למדינת הלכה.
"היא בטוחה במה שהיא אומרת", אומר לוי ומתאר את תחושתו לנוכח הביטחון הזה, "מרענן ומפחיד לראות אנשים ללא ספקות".
במהלך הסרט לוקחת וייס את לוי לביקור במאחז עוז ציון שלהם הביאה וייס מזון. לוי מתאר את המפגש עם נוער הגבעות השוכן מזה חודשים ארוכים על הגבעה הצחיחה. בדבריו הוא מספר על המראה הסוריאליסטי בו הוא והיא מטפסים ביום חם מאוד אל הגבעה תוך שהם צועקים זה על זה בקולי קולות את המשכו של הויכוח שהם מנהלים.
בין השאר מספרת וייס ללוי על מכתב ששיגרה לחתנה ובו הבהירה לו שאם ישתתף בפינוי לא תהיה לו כניסה לביתה, אמירה שעוררה ביניהם ויכוח על סירוב פקודה ועל יהירות מול השלטונות.
לוי גם הופתע לשמוע את וייס קובעת באוזניו שגם אם הכנסת כולה תסכים על פינוי שטח משטחה של ארץ ישראל המהלך עדיין יהיה אסור כיוון שאיש לא נועץ ולא קיבל את אישורם של הדורות שקדמו ואלה שיבואו בעם ישראל.
הדברים עוררו ביניהם ויכוח על אהבת האדם מול אהבת האדמה. לוי אמר לוייס שהוא מבין את אהבתה לנוער שעל הגבעות, אבל אינו מסוגל להבין את האהבה לאדמה. בתגובה ציטטה וייס בפני את דבריו של הרצי"ה קוק על אהבת גרגרי אדמתה של ארץ ישראל.
על אמירתו ש"מרענן ומפחיד לראות אנשים ללא ספקות", אומר לוי שדניאלה לא הפחידה אותו, אם כי תחושתו היא שאין סיכוי לקיים שיח שיוביל להסכמה ופשרה בינה לבין חלקים אחרים בציבור הישראלי.
את נוער הגבעות, כך נראה, פגש לוי בפעם הראשונה. הוא הופתע לגלות שני צריפים על ראש הר קרח כאשר בין צריף הבנים לצריף הבנות יש מרחק של מאה מטרים ללא מגע וקשר בין השניים. כאשר הביאו את המזון לצריף הבנות שאל אם לא יגיעו הבנים לקחת את המזון שמיועד להם והמענה שהפתיע אותו היה שהמזון עבור הבנים יישאר באמצע הדרך והבנים ייקחו אותו בתיאום מסרונים כדי למנוע מגע וקשר עם הבנות. "אלו נורמות של מאה שערים", הוא אומר, וכשעולה בפניו ההשערה שההקצנה נעשתה מבחירה אישית של הנוער המבקש להבטיח נורמות מסוימות בהיעדר מבוגר אחראי, לוי אינו שולל את האפשרות הזו, אך מזכיר שבימי נעוריה של דניאלה וייס עצמה הנורמות היו אחרות בציונות הדתית.