שופט ביהמ"ש העליון, אורי שוהם, דחה בקשה לצו על תנאי אשר יאסור על אוניברסיטת תל אביב להמשיך ולבנות את המעונות החדשים, בטענה שבמקום התגלו קברים של תושבי שייח' מוניס המוסלמים.
העותרת, חברת מואססת אלאקסא בע"מ, טענה בעתירתה כי במהלך עבודות הפיתוח והבנייה של מעונות "ברושים" של אוניברסיטת ת"א נודע לחברה כי במקום נחשפו שרידי עצמות וקברים. בעקבות זאת, הגיעו נציגי המבקשת לשטח, ותיעדו את אשר נתגלה.
לטענתה, הצורה בה היו מונחים שרידי העצמות והקברים מגלה שמדובר בגופות מוסלמים "שככל הנראה נקברו בבית הקברות המוסלמי שיך מואנס, של הכפר שנחרב". לחיזוק עמדתה זו צירפה החברה לבקשה גליון מארכיון מרכז מיפוי ישראל, לפיו, במקרקעין היה ממוקם בית קברות מוסלמי.
האוניבראסיטה, הקבלן ורשות העתיקות טענו כולם, כי הטיפול בשרידי העצמות והקברים שנמצאו בשטח המקורי נעשה בזהירות וברגישות המתחייבות מהנסיבות, וזאת בתיאום עם נציג המשרד לשירותי דת, ובהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה משנת 1994, בדבר הטיפול בעצמות אדם.
השופט שוהם דחה את הבקשה לצו ביניים אשר ימנע את המשך העבודות במקום, תוך שהוא קובע כי "בנסיבות דנן, האיזון הראוי בין השיקולים כבדי המשקל, נוטה בבירור לטובת קבלת עמדת המשיבות, ודחיית הבקשה למתן צו ביניים, בדבר הפסקת עבודות הבניה והפיתוח בשטח המקורי. על אחת כמה וכמה, אינני מוצא טעם להענות לבקשה בדבר "החזרת המצב לקדמותו", ככל שזו מהווה חלק מהבקשה שלפני".
לדבריו, "אין מדובר בקברים של נפטרים בעלי זהות קונקרטית והבקשה שלפניי לא הוגשה על ידי מי מבני משפחתם. מדובר בבקשה, שעיקרה להגן על האינטרס הציבורי והמוסרי בדבר כיבוד זכרו של המת, המתבטא בחובתה של החברה לספק אמצעים מתאימים לקבורת הנפטרים ולדאוג לשמירה על בתי הקברות מפני חילולם".
"בנסיבות אלו, כאשר הפגיעה האפשרית היא במעגל האינטרסים השלישי, הזכות להגנה על כבוד המת, הינה מוגבלת יחסית לנסיבות בהן נפגע אינטרס כבוד המת במעגלים האחרים", הוסיף השופט.