בעקבות דבריו אתמול של יריב אופנהיימר, מזכ"ל 'שלום עכשיו', בערוץ 7 על פרשת מגרון וההסברים שנתן לעמדותיו של הארגון שלו, משיב איש תנועת 'רגבים', עורך הדין בצלאל סמוטריץ' לטענותיו המשפטיות והפוליטיות של אופנהיימר אחת לאחת.
כבר בראשית דבריו מעדיף סמוטריץ' להתמקד דווקא בדברי הסיכום של אופנהיימר בדבר הכוונה הפוליטית שמאחורי המהלך כולו. "זו האמת הפשוטה. יש כאן ויכוח פוליטי אידיאולוגי בין מי שרוצים את חזון שתי המדינות, ולהערכתי מאחורי החזון הזה עומד חזון מדינת כל אזרחיה".
"הדבר לגיטימי כל עוד הוא מתבצע בכנסת ובתקשורת, ופחות לגיטימי כשזה קורה בבית המשפט, וזה מה שעשו 'שלום עכשיו' ויריב אופנהיימר. חבל שהשחקנים בפרקליטות משחקים את התפקיד שמועיד להם אופנהיימר. הם הופכים ערכים נעלים של חוק ומשפט לערכים שנויים במחלוקת".
בהמשך הדברים מתייחס סמוטריץ' לטענותיו של אופנהיימר בזו אחר זו.
על טענתו ולפיה היה על ראשי ההתיישבות להקפיא את הבניה במגרון מיד עם מסירת צווי הפסקת הבניה לפני 6 שנים ולא להסתמך על קריצות והעלמות עין, אומר סמוטריץ' כי על מנת לבחון את הסוגיה באופן אמיתי יש להכיר את המונח 'מאחז' והעומד מאחוריו, וכדי לעשות זאת נכון לקרוא את דו"ח השופט לוי.
"הממשלה רצתה לפתח את הישובים, אבל מצד שני לא רצתה לעשות זאת עם תרועת חצוצרות כדי שלא להרגיז את הדוד סם ואת מדינות אירופה. לכן נוצרה טקטיקה של יד ימין בונה ומקימה ויד שנייה מוציאה צווים. אותה יד שבנתה ידעה שהיד השנייה תוציא צווים, וזו פרקטיקה לגיטימית לטעמי".
"טועה בית המשפט כשהוא מכניס את המדינה לפינה של הרס או הסדרה. יש למדינה אינטרסים פנימיים ומגבלות מדיניות. זהו מגרש שבית המשפט לא ישחק בו. אותה מערכת ביטחון שבה המינהל האזרחי הוציא את הצווים היא זו שבנתה את המקומות הללו. מותר לממשלה לתמרן, עם כל הכבוד לחוק ולמשפט לא הכול צריך להיבחן בפריזמה הזו", אומר סמוטריץ' המדגיש כי השאיפה צריכה אמנם להיות הסדרה חוקית של הבניה, אך ברור שיש לעשות זאת כאשר הדברים מתאפשרים.
עוד הוא מוסיף ומציין כי כך נוהגת המדינה גם מול עשרות אלפי מבנים של בדואים וערבים בנגב ובגליל. "אף אחד לא חושב שצריך או להסדיר או להרוס. ברור לכולם שמדובר בתהליך מורכב. חבל שלאופנהיימר אין האומץ להודות שמדובר בויכוח פוליטי שבו הם נכשלו, ולמרות הכול כל הממשלות בנו".
סמוטריץ' אינו מקבל את דבריו של אופנהיימר כאילו ערבים ולא ארגוני שמאל הם שעמדו מאחורי תביעת הפיצוי האזרחית שהוגשה נגד המדינה על שימוש בקרקעות. לדבריו כאשר יראו לו חשבונית של עורך הדין ספרד שעליה שילמו פלשתינים יעלו עשבים בכפות ידיו. אין לסמוטריץ' ספק בכך שמאחורי העתירה והתביעה עומדים גורמי שמאל, אם אלו אנשי 'שלום עכשיו' ואם ארגונים אחרים.
באשר לתשובתו של אופנהיימר ולפיה תביעת הפיצוי נמשכה מחשש לסחבת ולא משום שלא ניתן היה להוכיח בעלות ערבית על הקרקע, אומר סמוטריץ' כי הדברים חסרי שחר שכן ברור לכל אזרח כי החלטת בג"ץ לא יכולה להשתנות על ידי בית משפט השלום, ומשום כך אין סיכוי שהחלטה בתביעת הפיצויים תוביל לביטול החלטת בג"ץ לפנות את הישוב, החלטה שגם הממשלה עצמה ניסתה להוביל, אך הכרעת בג"ץ חזקה ממנה.
"אפשר היה להמשיך את הטענות עשר שנים וזה לא היה משנה את החלטת בג"ץ", אומר סמוטריץ' המזכיר כי בית המשפט עצמו סירב לכרוך בין שני העניינים וקבע בעצמו שאת ההרס יש לבצע עם או בלי תביעת הפיצוי.
עוד מציין סמוטריץ' כי התביעה האזרחית כלל לא דרשה סעד של פינוי, ואף הפלשתינים עצמם התנגדו לכרוך בין השניים כאשר אנשי מגרון ביקשו להמתין עם תביעת הפיצוי עד להכרעת בג"ץ.
"אני לא מכיר אדם שיוותר על מיליון וחצי שקלים כשהוא בטוח בתביעה שלו", מעיר סמוטריץ' שעל פי הערכותיו מאחורי משיכת התביעה עומדת אך ורק ההבנה שלא ניתן להוכיח בעלות ערבית על הקרקע באמצעים משפטיים מקובלים.
באשר לשאלתו של אופנהיימר כיצד זה אותם מתנחלים שטענו עד כה שאין יכולת לדעת אם יש בעלים לקרקע ובוודאי שלא לאתר אותם, ומנגד באחרונה דיווחו על רכישת הקרקעות, אומר סמוטריץ' כי מדובר בגיבוב סיסמאות. "אפשר לעשות סלט ולזרוק סיסמאות", הוא אומר ומבהיר כי קיימות כמה סוגי חלקות ויש להפריד ביניהן - יש כאלה שבבעלות נפקדים שלא ניתן לאתר תובעים עליהן, יש שנרכשו בעבר כפי שנטען כבר לפני ארבע שנים, ויש שנרכשו באחרונה, ועירבוב בין כולן נועד רק להטעות את הציבור. לדבריו "גם לשיטת 'שלום עכשיו' נקודת המוצא המוסכמת היא שמתוך כשבעים מבנים, כולל מבני ציבור שיש במגרון, רק על שלושה טוענים העותרים לזכויות עליהם".
סמוטריץ' מתייחס גם לאמירותיו של אופנהיימר בדבר חשדות לזיוף ורכישה שלא כחוק שבוצעה בחלקות המדוברות. לדבריו גם כאן מדובר בטענות סרק, שכן "כדי לפתוח בחקירה די בהגשת תלונה, וכך יום לפני הדיון בבג"ץ הגישו תלונות מופרכות למשטרה כדי שיוכלו לטעון בבג"ץ שיש חשדות שנבדקים במשטרה. המשטרה חקרה ולא מצאה ולו בדל של חשד. כדי לעורר חקירה מספיק מישהו שיכתוב על המחשב את התלונה ומכשיר פקס שיעביר אותה למשטרה, וכבר אפשר לספר שיש חשד ויש חקירה".
עוד הוא מתייחס לדברי אופנהיימר ולפיהם הממשלה היא הקובעת היכן יקומו ישובים ולא המתנחלים, ומזכיר שאכן כך יש לנהוג, ואכן הממשלה החליטה להותיר את המבנים במקומם, כפי שהתקבל בישיבת ועדת השרים לענייני התיישבות. כמו כן הוא מזכיר את דברי השופט לוי בדו"ח שלו ולפיו אישרור המאחזים אינו נצרך עוד על ידי הממשלה לאחר שזו סייעה בהקמתם ודה-פקטו אישררה בכך את הקמתם.
סמוטריץ' רואה בטענותיו של אופנהיימר דילוג מנושא לנושא, כאשר נוח לו מדבר על טענותיהם של פלשתינים, כאשר נוח מדבר על שלטון החוק ואינו דורש אכיפה על בדואים וערבים, וכשנוח לו מדבר על גורל הדמוקרטיה וחשיבות הכרעת הממשלה, אך לא מקבל את החלטותיה לאשרר את ההתיישבות.