יחסיהם של מתכנתת המחשבים ובעל המוסך, שהתחתנו לפני כעשר שנים, עלו על שרטון, והם החלו להתעמת בנושא חלוקת הרכוש והמשמורת על ילדיהם.
האישה טענה כי מעת הולדת הילדים היא נטשה את עבודתה, טיפלה בילדים, ותמכה בקריירה של בעלה, ולכן מגיעים לה מחצית משוויו של המוסך המשגשג, וכן מחצית ממגרש עליו עתיד להיבנות בניין מגורים במרכז השרון. מעבר לכך דרשה האישה מזונות על סך 9,800 ₪ בחודש, וכן פיצוי חודשי בשל הבדלי ההשכרות בינה לבין בעלה.
הבעל מצדו טען שהמגרש נרכש על ידו, עוד לפני שהכיר את אשתו, ושהמוסך שבבעלותו כבר שגשג שנים לפני שנישאו השניים.
לאור הפרשנות השונה, מינה השופט כלכלן שיאמוד את שוויו של המוסך, וכמו כן תהה על פשר העברות הכספים שהעביר הבעל על חשבון המשכנתא למגרש, כספים שהעביר בתקופת החיים המשותפים לו ולאשתו.
לדברי השופט, ההעברות נראו כמו רכישה של המגרש מתוך ההון המשותף של הבעל ואשתו, והסבריו של הבעל להעברות לא הניחו את הדעת. על כן הורה השופט לחלק את המגרש בין שני בני הזוג.
גם את שווי המוסך הורה השופט לחלק, לאחר שהסתמך על חוות דעת כלכלן אשר קבע כי ערכו של המוסך עומד על 3 מיליון שקלים, בעוד שבהצהרת ההון מלפני הנישואין קבע רואה החשבון של הבעל כי ערכו של המוסך עומד על 500 אלף ₪ בלבד. על כן הורה השופט להעביר לאישה כמחצית מעליית ערכו של המוסך – כלומר 1,125,000 ₪.
מצד שני, דחה השופט את בקשת האישה למזונות משקמים, מפני שעל פי התרשמותו היא יכולה להמשיך לפרנס את עצמה כמתכנתת. על כן העמיד השופט את מזונות שני הילדים על 4,500 ₪ בלבד לחודש.