במהלך היום השני של הכנס הבינלאומי לבעיית הפליטים היהודיים מארצות ערב, כנס המתקיים בירושלים, נשאה דברים סגנית השר, חברת הכנסת גילה גמליאל, תוך שהיא פורסת את העוול הבינלאומי והאפליה הבינלאומית שהותירה רק את הפלשתינים תחת כותרת ה'פליטים' ואילו האחרים נשכחו.
כדי להבהיר את עמדתה קבעה כי בעיית הפליטים מורכבת ומאיימת על צביונה של ישראל ופתרונה נעוץ בראש ובראשונה בהבנה אמיתית של המונח "פליט" ובשינוי תפיסות והגדרות בינלאומיות שטומנות בחובן עיוותים היסטוריים.
הסוג השני של פליטים הוא הסוג ש"המציאה" הסוכנות לסיוע ורווחה לפלסטינים הפועלת תחת האו"ם (אונר"א).? לפי הגדרה מלאכותית זו, מי שאותם מכנה הסוכנות בשם המטעה "פליט פלסטיני?,"? הם מי שישבו בארץ ישראל מיוני 1946 עד מאי 1948
"בשיח הבינלאומי ישנה התייחסות לשני סוגי פליטים: סוג אחד, המעוגן באמנת האו"ם, חל על כל פליטי העולם וקובע כי פליט הוא אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בשל פחד מבוסס מרדיפה וכי הוא אינו יכול או אינו רוצה לחזור לאותה ארץ משום כך. בהקשר זה חשוב להבחין בין פליטים לבין מהגרי עבודה לבין מסתננים. לפי ההגדרה, מעמד הפליט מוענק רק לאדם עצמו ואינו חל על צאצאיו. הסוג השני הוא הסוג ש"המציאה" הסוכנות לסיוע ורווחה לפלסטינים הפועלת תחת האו"ם (אונר"א). לפי הגדרה מלאכותית זו, מי שאותם מכנה הסוכנות בשם המטעה "פליט פלסטיני," הם מי שישבו בארץ ישראל מיוני 1946 עד מאי 1948 ואיבדו את ביתם או מקור מחייתם כתוצאה מהסכסוך הישראלי-ערבי. אונר"א מחילה את הגדרת הפליטות גם על בני זוגם של אותם "פליטים" ועל צאצאיהם עד כדי כך שבמקום שמספרם יקטן עם השנים, הוא גדל מכ700- אלף בשנות ה50- לכ50- מיליון כיום".
גמליאל הוסיפה והזכירה כי "על פי החוק הבינלאומי, מעמד הפליט אינו מועבר בירושה לצאצאים או לבני זוג. חשוב מכך, רעיון "זכות השיבה" ל700- אלף פליטי ,1948 שרובם אינם בין החיים, אינו מעוגן באף החלטה של האו"ם".
כשהיא מתווה כיוון ראשון לפתרון מציעה סגנית השר לבטל למעשה את הגוף המפלה אונר"א ולשלבו בארגון העוסק בבעייתם של כלל הפליטים, ומאידך להתאים את נהליו לאלו של הפליטים בכל רחבי העולם. "הדרך המוצעת להתמודדות עם נרטיב הפליטות המלאכותי ועם הקשיים שהוא מערים בפני הסיכויים להגיע להסדר כלשהו בנויה מכמה שלבים. על האו"ם להטמיע את אונר"א בנציבות הפליטים העליונה (UNHCR) שמטרתה להיטיב את מצבם של כלל הפליטים ברחבי העולם באמצעות הטמעתם במקומות שבהם התיישבו".
בהמשך דבריה התייחסה גמליאל גם להתעלמות הגורפת וארוכת השנים מפליטותם של יהודי ארצות ערב. "עד לפני כ60- שנה, כ850- אלף יהודים חיו במאות קהילות בצפון אפריקה, במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. קהילות אלו התקיימו למעלה מ-2,500 שנה, כאלף שנים לפני ראשיתו של האסלאם. הם הפכו בעל כורחם לפליטים ונאלצו לעזוב את מקום הולדתם ולהותיר אחריהם רכוש וממון מפחד רדיפה. כיום, כמעט אין כל נוכחות יהודית במרחב המוסלמי, וזאת להבדיל מכ1.5- מיליון ערבים שנהנים משוויון זכויות מלא בישראל".
"הקהילות היהודיות המשגשגות של עיראק, מצרים, לוב, סוריה, אלג'יריה, תוניסיה, מרוקו, לבנון, תימן, איראן וכורדיסטאן נמחו כמעט כליל, כאשר כמעט כל היהודים נאלצו לעקור את שורשיהם ולהגר לישראל ולמדינות המערב, ולהשאיר את כל רכושם ומורשתם מאחור. מיהודים רבים נשללה גם אזרחותם, מאות קיפחו את חייהם בפרעות שנערכו בהם, ואחרים איבדו את עבודתם והורחקו ממשרות ציבוריות. כיום, חיים במרחב העצום הזה רק כ-10,000 יהודים (להוציא את איראן)".
גמליאל מציגה מטלות גם כלפי פנים ובהם דרישה לשינוי יחס ישראלי לעברם של יהודי ארצות ערב. "חובתה ההיסטורית והמוסרית של מדינת ישראל להוביל תכנית אסטרטגית שתעשה צדק היסטורי עם יהודי מדינות ערב ואיראן".
באשר ליחסו של העולם היא אומרת: "הכרה בינלאומית בזכויות ההיסטוריות של יהודי מדינות ערב ואיראן, מהווה תנאי הכרחי להגעה לשלום אמת עם הפלשתינאים. שכן, התייחסות חד צדדית ומעוותת לסוגיית הפליטים לא תוכל לתת פתרון אמיתי וצודק במסגרת הסכסוך הישראלי פלשתינאי. כזכור, החלטה 242 נכתבה ברוח זאת ומבלי להתייחס רק לפליטים הפלשתינאים".
עוד מוסיפה גמליאל ומציגה תכנית פרטנית לפעולה במגמה לשנות את היחס לפליטי ארצות ערב: "הבסיס המרכזי של התכנית האסטרטגית צריך להישען על איסוף נתונים ותיעוד הרכוש של הפליטים, יהודי ערב ואיראן, באופן שיאפשר את אומדן הרכוש הפרטי והקהילתי. לצורך כך מדינת ישראל צריכה להקים גוף בינלאומי בלתי תלוי. לאלמנט הזמן בסוגיה זו יש חשיבות קריטית, כיוון שחלק מרכזי בתיעוד זה מבוסס על הזיכרון והעדות של דור הפליטים שלצערנו מפאת גילם מדובר בדור הולך ונעלם".
כ-850 אלף יהודים חיו בקהילות בצפון אפריקה, המזה"ת והמפרץ הפרסי, הפכו בעל כורחם לפליטים ונאלצו לעזוב את מקום הולדתם ולהותיר אחריהם רכוש וממון מפחד רדיפה
"מרכיב חשוב נוסף בתכנית הינו הצורך בהקמת קרן בינלאומית במתווה קלינטון וברוח היוזמה הסעודית. קרן שמצד אחד תוביל לפירוק 58 מחנות הפליטים הפלסטינים ואזרוחם בארצות מושבם ובמקביל תאפשר פיצוי על הרכוש והסבל הרב של יהודי מדינות ערב ואיראן, שהיה גבוהה משמעותית מזה של הפלשתינאים . לצורך כך יש להכין את התשתית המשפטית והכלכלית".
עוד מציעה גמליאל להקים "מוזיאון להנצחת מאות הקהילות היהודיות שהתקיימו ברחבי צפון אפריקה, המזרח התיכון והמפרץ הפרסי במשך יותר מ 2,000 שנים, שנים רבות לפני ייסוד האסלאם ומדינות ערב, וכך כל מנהיג זר שיגיע לישראל ותלמידים במערכת החינוך בישראל יבקרו לא רק ביד ושם ובכותל, אלא גם במוזיאון לזכר יהודי מדינות ערב ואיראן, על מנת להבין טוב יותר את גורלם של כלל היהודים. במסגרת ההנצחה יש למסד יום זיכרון לאומי שינציח לדורות את העובדות ההיסטוריות ואת סבלם של היהודים יוצאי מדינות ערב ואיראן. בנוסף, יש לחזק את הפעילות המחקרית במרכזי מחקר כגון יד בן צבי, אוניברסיטאות, בית התפוצות וכדומה".
עוד ציינה כי "מרכיב חשוב נוסף הוא הצורך ביצירת איזון במערכת החינוך בכל הנוגע לסיפור ההיסטוריה של יהודי מדינות ערב ואיראן למול ההיסטוריה של יהודי אירופה. מדוע כמעט כל ילד בישראל לומד על פרעות קישינב שבהן נרצחו 49 יהודים, אך כמעט אף ילד לא לומד על הפרהוד, או על הפוגרומים בעדן, בטריפולי, במרוקו ורדיפות רבות אחרות ברחבי העולם המוסלמי?!".