טור זוגיות שהתפרסם אתמול עורר סערה בקרב הגולשים. חלקם חשבו כי תשובת היועצת אינה מתאימה במקרה של חשש לאלימות במשפחה.
אישה הנשואה עשר שנים עם חמישה ילדים שאלה: "יש בעיה שקשה לי לחיות איתה, לבעלי יש את מה שנקרא "פתיל קצר במיוחד" , הוא מתעצבן מהר מאוד, לפעמים על שום דבר". ההתפרצויות (שכוללת דיבור בטונים גבוהים, צעקות, קללות ולפעמים אפילו "פליק" או שניים) הן על הילדים ולעיתים גם עלי".
היועצת שרית יורב הציעה בין השאר לפנות לייעוץ זוגי ולחפש אצל הבעל צורך נפשי שלא התממש. גולשים רבים זעמו על התשובה וטענו כי במקרה של אלימות יש לטפל בבעיה בעוצמה ולא בייעוץ.
אנו מביאים כאן מכתב שהתקבל מגולשת שעברה אף היא חיי זוגיות לא פשוטים:
אני בת 73.
קראתי בעיון ובצער רב את קריאותיה לעזרה של הנשואה 10 שנים , אם לחמישה, שבדרך כלל הקשר עם בעלה הוא טוב אך קשה לה עם ה"פתיל הקצר" שלו.
מנסיוני, (כמובן לא כמו של יועצת), כדאי לזוג לקחת על עצמם מדי פעם לצאת לאחר השכבת הילדים לסיבוב קצר. סתם לטייל ואפילו לא לדבר. מן הסתם גם ידברו, כי "הסיבוב" הזה הוא שעת איכות.
הגיל שלהם הוא גיל שמתפרנסים, ולא תמיד סביבת הפרנסה רגועה.
"מענה רך ישיב חימה" גם שתיקה ברגעי הזעם לא מזיקה. לפחות לילדים יש משענת אחת "רגועה". אני מודעת שגם שתיקתה תרגיז את האיש, כי יחשוב שהיא אדישה.
אני נשואה יותר מ-51 שנה. בעלי אפילו "הספיק" לשבת בבית הסוהר ולראות כמה זוגות, שבגלל המצוקה והבושה, התגרשו. אצלנו היה הליך הפוך. נצמדנו יותר, אמונה בהשגחה הפרטית התעצמה והיום אנו מוכיחים למי שרוצה לשמוע שהעיקר האמונה.
היינו צריכים לעבור את התהליך הנורא ואיום של ישיבה בכלא למשך 10 חודשים, שכל יום היה נצח...היינו חקלאים, שבזכות העבודה החקלאית, מעולם לא נפרדנו. (רק ללידות) היינו 24 שעות ביממה ביחד. ולא בין 7.00 עד 16.00 כמו רוב המשפחות.
אישי הוא אדם עם שני קטבים. קוטב רך וקוטב קשה מאד. בשנת הראשונה לנישואינו קראתי ספר, שאיני זוכרת את שמו, ושם מסופר על אלמנה, שהיו לה בנים בוגרים, שלא הבינו מה הסיבות שהביאו את האם להתחתן בשנית עם אדם, שנראה להם ולכל סביבתם, שלילי.
תשובתה מלווה אותי כל חיי ואני "מורישה" את התשובה לכל צאצאי = 6 ילדים ו-לט נכדים + חי נינים עד כה...
והרי הנוסחה המנצחת אצלנו במשפחה: אני אוהבת אותו בגלל מעלותיו ומסייעת לו בחסרונותיו.
אם תפגשי מישהו שמכיר את המשפט הנ"ל תדעי שהוא צאצא שלנו.
בהצלחה ובבשורות טובות.
בעקבות התגובות הרבות שרית יורב ענתה לגולשים ופרסמה בטוקבקים מספר הבהרות:
אני רואה את התגובות כאן ונראה לי שדברי הובנו שלא כראוי.להלן מספר הבהרות:א. הבעל מתנהג באלימות -לא אנסה ליפות את התמונה, אבל,, גם באלימות יש דרגות. יש בעל אלים מאוד ויש בעל אלים. במקרה זה אמנם הבעל מתנהג באלימות, אך עדיין יש אפשרות לטפל בו ע"י ייעוץ זוגי, לפני שממהרים להפנות אותו לבי"ח לחולי נפש, את אישתו למקלט לנשים מוכות ואת ילדיו למשפחות אומנה. הניסיון המקצועי (דווקא המקצועי) שלנו מראה שזוגות שהיו במצבים כאלו בהחלט שיפרו את מצב הזוגיות שלהן ע"י שיחות של ייעוץ זוגי.
למרות שאולי נראה לחלק מהגולשים שלשים לו אזיקים על הידיים זה הפתרון הכי מהיר, אך לא בהכרח הכי יעיל. ב. שימו לב שהשואלת מתארת שבאופן כללי הקשר שלה עם בעלה הוא קשר טוב, כנראה שההתפרצויות הן לא תכופות ובזמן שהבעל לא מתפרץ עליה-טוב לה איתו. אין לזלזל במה שהזוג הזה כן בנה לעצמו. נכון, הבניין הזה עוד לא מושלם ולכן הם פנו לייעוץ.ג.ברור שלזוג הנ"ל אין אפשרות לפתור את הבעיה בינם לבין עצמם על "כוס קפה", מפני שרשמים נפשיים של ההתפרצויות, נחרטו עמוק בלב, ויש צורך בעבודה מקצועית מולם.
שיחת ייעוץ או טיפול זוגי, איננה "שיחת רעים" על "כוס קפה ועוגה", את זה בני הזוג יכולים לעשות כאשר רמת הסיכון של הזוגיות שלהם איננה גבוהה כל-כך. אך כאן, רמת הסיכון גבוהה, לכל הדעות ולכן-חובה עליהם לטפל ולא "לטאטא מתחת לשטיח" את העניין. שיחת ייעוץ היא לא דבר קל, היא דורשת מבני הזוג המון כנות ורצון אמיתי לשפר את הזוגיות, לשנות דפוסי חשיבה בשל כך ולעשות שינוי אמיתי. לשינוי הזה שותפים שני בני הזוג, אין כאן חיפוש אשמים והאישה לא אשמה באלימות של בעלה, כפי שגם בעלה לא אשם בכך שהיא "כנועה", כדיעה הקדומה.
יש כאן שני בני זוג הכואבים מאוד את מצבם, יש רצון אמיתי לעזור להם. אין הפניה של אצבע מאשימה לעבר אף אחד מהם, אנו מאמינים ששניהם סובלים ואף אחד מהם לא נהנה מהמצב בו הם שרויים (כן, גם לא הבעל המכה שנתפס כאילו בעמדת עליונות).ד.נראה לכאורה שהבעל בעמדת עליונות, אבל יתכן שגם האישה לא "צדיקה גדולה" ומאמללת אותו בדרכיה שלה, משפילה אותו במילים שאומרת לו או בהתנהגויות מסויימות שלה, וצריך לזכור שאנחנו רואים רק תמונה חלקית-את התמונה שהאישה בחרה להציג בפנינו. אלימות רגשית-מילולית,כואבת לא פחות (ואולי יותר(.